בגיל ארבע

פרק 1

נועה:
לפני חודשים ההורים שלי אמרו לי שאנחנו יוצאים לטיול עוד חודש. התרגשתי וחיכיתי הרבה מאוד זמן, הגיעה הטיול ארזתי את חפציי ויצאנו לדרך..
בדרך שמעתי שירים והסתכלתי על הנוף, הוריי אמרו לי שהנסיעה תמשך שלוש וחצי שעות אז לא היה טעם לשאול אותם כל שנייה מתי מגיעים, פשוט שמתי טיימר וחיכיתי.
באמצע הנסיעה שמעתי רעשים מוזרים כאלה וגיליתי שעלינו על הכביש הלא נכון, עלינו על כביש שעשו בו תחרות מכוניות, וכל מכונית נסעה שם על כמעט 200 קמ״ש, אי אפשר לשכוח דבר כזה.
המכוניות כנראה לא ציפו לנו מגיעים ונסעו ישירות לתוך האוטו של הוריי בזמן שאני איתך בפנים.
הורי מתו במקום ואני שרדתי..
אני קמתי בבית החולים ולא מבינה מה קרה.
ראיתי את דוד שלי מדבר עם הרופא על הורי, ניסיתי לשמוע ושמתי רק את המילה מתו
אחרי כמה ימים שחררו אותי ואמרו לי שאני יכולה ללכת הביתה, דוד שלי אמר לי ״את תבואי לישון אצלי עד שנראה מה נעשה איתך.״
אני לא כל כך אהבתי אותו, הוא תמיד היה שחצן וקולני מידי.
כאשר הגענו לביתו הסוכן של הורי שלח לי את ההודעה שהכי לא רציתי לקבל..
״היי נועה, הצטערתי לשמוע על הורייך ועל מה שקרה.
איזבל וג׳ון שמעו על המקרה המצער ואמרו שהם ישמחו לקבל אותך לביתם ולדאוג לך..
או שתשאיר לגור אצל דוד שלך..
תחליטי ותעדכני אותי מחר.״
ידעתי שלהשאר עם דוד שלי והחברה המפונקת שלו לא היה עושה לי טוב אבל לעבור לגור בארץ אחרת, זה כבר מוגזם.
אמרתי לעצמי שאני יכולה להשאר עם דוד שלי שנתיים עד שאהיה בת 18 ואהיה ברשות עצמי.
סיפרתי על כך לדוד שלי והוא אמר לי ״את בשום פנים ואופן לא נשארת פה אם יש לך ברירה אחרת״
אף פעם לא אהבתי אותו והוא לא אותי אבל לא ידעתי שהוא שהוא שונא אותי עד כדי כך.

לוקאס:
להורי היו חברים טובים שגרו באמריקה, עד לפני כמה שבועות, הם נפטרו בתאונת דרכים מזדיינת שבגללה הורי הודיעו לי שהילדה הזאת עוברת לגור איתנו.
ישר נבחתי אליהם שהיא ממש לא תעבור לגור כאן ושיש לה דוד בארץ שהיא תגור אצלו בינתיים, אבל כמובן שהם ישר אמרו לי ״אתה לא זה שמקבל החלטות בבית הזה, הילדה הזאת עברה יותר מידי ומגיעה לה יחס יותר טוב ממה שדוד שלה נותן לה.״
הבנתי שלא רק שהיא תעבור לגור כאן עכשיו גם הורי יתנו לה יחס מיוחד כי היא עברה יותר מידי
הורי הודיעו לי שמחר היא עולה על טיסה לכאן ושאם אני לא יתנהג כמו שצריך אני יכול ללכת לישון אצל חברה שלי.
היה לנו חדר פנוי בבית, את האמת שהיו כמה, אבל לא בשבילה, כל כך שנאתי את העובדה שהולכת להסתובב לי בבית ילדה ועוד לא סתם ילדה.
הילדה המסכנה שעברה יותר מידי.
זה כאילו יש לי אחות אבל גם אם היא תרצה אני בחיים לא אחשיב אותה כאחותי.
או כמישהי שראויה להיות חלק מהחיים שלי.
לא אכפת לי מה הוריי יגידו על זה אני יודע שאני כל כך עומד לשנוא אותה ולא אכפת לי מכלום.
טוב אולי משני דברים.
ספורט, וחברה שלי.