בגיל ארבע

פרק 28

לוקאס:
הבחורה שלי עוד שלי מתה לי ממול העיניים.
הבחורה שהייתה אמורה להיות באחריותי כמעט מתה.
לא יכלתי לדמיין לעצמי שיקרה לה משהו.
״את בסדר, את בסדר את מוגנת עכשיו״ ניסיתי להרגיע את הפניקה ולהחזיר את הנשימות שלה להסדרן כי היא ללא ספק חוותה עכשיו טראומה. ״בואי אני אקח אותך הביתה לנוח.״ הרמתי אותה על הידיים שלי וזרועותיה היו כרוחות סביב צווארי.
״אני מניח אותך במושב האחורי כדי שיהיה לך יותר מקו-״
״לא״ היא קטעה אותי בקול חנוק ונשימתה נענקה. ״אני צריכה אותך לידי.״ היא הוסיפה והושיטה יד אחת ללטף את פניי.
״את בטוחה?״ שאלתי וסגרתי את הדלת של המושב האחורי.
היא הנהנה ושיערה החום והחלק גלש אל פנייה והיא הייתה נראת כל כך יפייפה, החלום ל כל גבר.
״אקח אותך עכשיו הביתה ואחזור לכאן לקנות לך כל מה שאת תרצי ותצטרכי.״ אמרתי והנחתי אותה במושב הנוסע לידי.
״למה אתה עושה בשבילי את כל זה?״ שאלה וחיוך קטן עלה על שפתיה.
כי אני פאקינג אוהב אותך ״את שונה נועה, את לא כמו כולן.״ עניתי וסגרתי לה את הדלת.
נכנסתי למושב שלי אחריי שעמדתי מחוץ לדלת ושקעתי במחשבות.
התחלתי לנסוע כי נועה צריכה להגיע הביתה ואני בחזרה לכאן.
״הי לוק?״ נועה סובבה את הראש מהחלון שהביטה בו ״למה שינית את השם שלך?״ שאלה ולטשה בי מבטים של הערצה ובלבול, השאלה שלה גרמה לי לחשוב על כל העבר שלנו.
״ההורים שלי יודעים מי האבא האמיתי שלך.״ עניתי לה וראיתי אותה מחזיקה את הדמעות בגרון שזה כבר חנק אותה.
״הם...יודעים?״ היא נחנקה והדמעות עלו לעיניה, שפתיה התחילו לרעוד והמבט שהיא נתנה לי...זה יכל לשבור אותי.
״קראו לי על שם האבא האמיתי שלך, נועה.״ עניתי ״זה לא היה בכוונה, ההורים שלי גילו על זה רק אחריי כמה שנים, הם לא ידעו בהתחלה מה מה השם שלו.״ המשכתי להסביר לה והגרון שלי נהיה יבש ״אחריי שהם גילו הם לא רצו שתדעי, אז הם החליפו לי את השם כי אחרת הם ידעו שלא היית מצליחה להסתכל עליי.״ בלעתי את רוקי והבטתי בנועה שעדיין הייתה בהלם מכל מה שקרה היום.
״אני
לא יודעת מה היה השם הקודם לך.״ ענתה והסטה את מבטה מעיניי ״רק שהחלפת שם, זה מה שהיה ידוע לי. לא הסיבה ולא השם האמיתי.״
״את רוצה לדעת?״ שאלתי אותה ריחכתי את קולי וחזרתי להביט אל עבר הכביש.
״אני אצליח לעמוד בזה?״ היא שאלה וקולה היה חלש כל כך שהייתי צריך להיות מרוכז רק בה כדי להבין מה אמרה
״אני באמת לא יודע נועה.״ עניתי והושטתי יד לירך החשופה שלה.
היא הביטה בידי ואחריי זה בעיניי והרגשתי שהיא רוצה אותי קרוב אליה ושהיא זקוקה למגע שלי.
״תגיד לי.״ אמרה והניחה את כף ידה החמה על גב ידי.
״פיטר, קראו לי פיטר.״
״פיטר...״ היא לחשה בעיקר לעצמה אבל הקשבתי לה כך ששמעתי גם מה אמרה.
״הגענו.״ אמרתי לאחר כמה רגעים שנועה הייתה מרוכזת ברצפה של האוטו וכססה את ציפורניה
היא באה לפתוח את הדלת אבל נעלתי לה אותה ויצאתי לפתוח לה.
צקצקתי בלשוני ופתחתי לה את הדלת.
״לא היום פרינסס, אני ארים אותך לחדר שלך.״ אמרתי לה והושטתי לה את ידי
״וואו, אם זה השירות שלך אני צריכה לעבור טראומה כל יום?״ שאלה וחיוך קטן עלה על שפתיה
״את לא, אני אתנהג ככה בכל יום ואת תשארי בטוחה.״ עניתי ופתחתי את דלת הכניסה עם הקוד של הבית.
הנחתי אותה על המיטה בחדרה יחד עם כוס מים.
״מרתין,״ קראתי לעוזר בית שלנו ונעמדתי על רגליי
מרתין נכנס לחדר של נועה עם מטפחת בידו והיד השנייה מאחוריי גבו ״כן אדוני?״ האיש הזקן אמר וסגר אחריו את הדלת.
״אני צריך שתשגיח עליה שלא יקרה לה כלום, תביא לה כל מה שתבקש ותעשה כל מה שהיא תרצה, אם לא. אני אדע מזה ויומך האחרון יתקרב מהצפוי לו.״ אמרתי בטון נמוך שהבהיר לי שאני רציני ״אם יקרה לה משהו אני אדאג שאתה וכל שאר העוזרים תשלמו על זה בחומרה.״ עניתי והסתובבתי ליציאה.
ראיתי שנועה ישנה אז סגרתי את דלת חדרה בשקט כדי לא להפריע לה ויצאתי בחזרה לרכב.
&&&
לאחר כמה דקות נכנסתי לחנות של שמלות כאלה לנשים. היה שמה הכל. מהגדול לקטן.
״אוקיי בוא נראה אם אני אצליח להבין אותה ולראות לאיזה שמלה היא הכי תתחבר מכל אלה.״ מלמלתי לעצמי והבטתי בכל הבובות המציגות את השמלות על הגוף שלהן.
״אם הייתי אישה, איזה שמלה הייתי לוקח?״ שאלתי את עצמי והבטתי ישירות בשמלה כחולה מנצנצת יפייפה שאני בטוח שתשב על נועה בול.
אבל ליתר ביטחון ניקח לה עוד כמה.
&&&
יצאתי מהחנות שמלות הזאת עם ארבע שקיות של שמלות ועוד שניים של נעליים.
מה עוד בנות צריכות למסיבה?
חייגתי לאימי והצמדתי את הטלפון לאוזני
״לוק, קרה משהו?״ אמא ענתה לטלפון וקולה היה מתוח
״לא כל פעם שאני מתקשר אלייך קורה משהו.״ עניתי וחייכתי לעצמי
״אה כי פשוט בדרך כלל אתה לא מתקשר.״ אאוץ׳
״רק רציתי לשאול אם נועה צריכה משהו לנשף הזה שאבא מארגן חוץ משמלה ונעליים.״ עניתי וקולי נחלש
״לא, רק מניקוריסטית״ אימי אמרה
״אה, אוקיי תודה.״ באתי לנתק אבל אז היא אמרה
״ומישהי שתאפר אותה, תעשה לה שיער, גבות ושפם.״ הוסיפה
״עליי.״ עניתי וניתקתי את הטלפון.
נועה:
אחריי שהתעוררתי מרתין נכנס לחדרי במבט שנאה כלפיי, כנראה בגלל האיום של לוקאס.
״את רוצה משהו, גברתי?״ שאל ויד אחת הייתה מאחורי גבו והיד השני החזיקה בדלת.
״לא אני מסתדרת, תודה.״ עניתי וקמתי מהמיטה.
הוא יצא, אמר איזה משהו ברוסית וסגר את הדלת.
נכנסתי למקלחת אחריי הסיוט שחלמתי עליו, חלמתי עליו נוגע בי
את הידיים שלו על הגוף שלי מכריחות אותי לעשות דברים שאני לא רוצה.
נעמדתי מתחת לזרם המים החמים אבל הרגשתי קפואה.
לקחתי את הסבון והתחלתי לשפשף את גבי בחוזקה עד שהרגשתי את עורי נתלש ממני.
התחלתי לבכות בחוזקה שהרגשתי את ידיו מטפסות על גבי ונוגעות בשידיי, שרטתי את גבי ואת בטני, התיישבתי על הרצפה במקלחת והתחלתי לדבר איתו
״בבקשה, תעזוב אותי.״ התחננתי ״אל תגע בי, אני מתחננת.״ הוספתי והדמעות לא הפסיקו לרדת. ״בבקשה״ קולי היה חנוק והבכי גבר.
״נועה?״ נדמה לי שלוק צעק מעבר לדלת,
״לו..לוק?״ החנקתי נשימה והרמתי את עיניי מהרצפה אל הדלת
״את בסדר?״ הוא שאל והבכי שלי גבר עוד יותר. ״אני נכנס.״ הוא הודיע ופתח את הדלת.
הוא נכנס עם הרבה שקיות בידו, שמט אותן על הרצפה שראה אותי מחבקת את עצמי על הרצפה ובוכה.
״אל תסתכל עליי, אני לא רוצה שתראה אותי ככה.״ עניתי בכל חנוק והורדתי בחזרה את עיניי לרצפה.
״איך ככה?״ שאל ״עירומה?״
״לא,״ עניתי ״בוכה״
בשלב הזה כבר לא היה לי אכפת שיראה את גופ, רק שלא יראה אותי כשקשה לי.
״חכי את המגבת ותכסי את עצמך.״ הוא הושיט לי את המגבת שהייתה תלויה על המתלה מגבות והסיט את ראשו ממני.
״תודה״ חייכתי ולקחתי ממנו את המגבת.
עטפתי את עצמי וקשרתי את המגבת סביבי שלא תיפול.
״סיימת?״ שאל וסובב טיפה את ראשו לעברי.
אלוהים הגבר הזה יהרוג אותי בסוף.
הנהנתי ״כן״
הוא הסתובב וסרק את גופי עם עיניי ועצר כשהגיע לשפתיי
״יש לי משהו על השפתיים?״ שאלתי ויליקקתי אותן
״הן נפוחות.״ אמר והביט בעיניי ״בכית?״
״לא.״ פערתי את עיניי מיהרתי להסתובב.
״נועה גם העיניים שלך נפוחות, אין לך טעם לשקר לי.״ אמר בטון נמוך ורגוע כשסובב אותי אליו
״אוקיי בכיתי, אז מה?״ שאלתי והבטתי בעיניו ״זה אומר שאני חלשה?״ שאלתי
״לא נועה, זה אומר שאת בן אדם״ ענה וליטף את ידי בידו ״את רוצה לספר לי למה בכית?״ שאל והתכופף להגיע לגובה העיניים שלי.
נענעתי את ראשי וקברתי אותו בצווארו ״הוא נגע בי, הרגשתי את הידיים שלו עליי״ בכיתי לו על הכתף וחיבקתי אותו ״לא הצלחתי להוריד את הידיים שלו ממני.״ המשכתי להגיד והתרסקתי על הרצפה
״אלוהים אדירים נועה, כל הגב שלך שריטות.״ הוא נבהל ותפס את זרועותיי
״ניסיתי לנקות את הידיים שלו ממני, אבל לא משנה מה עשיתי הוא עדיין היה שם ועדיין שם את הידיים שלו עליי״ התחלתי לבכות יותר חזק.
״מי זה נועה?״ קולו גבר ״מי נגע בך?״ הוא שאל.
קולי נחלש והחנקתי אנחה ״אבא שלי.״ לחשתי וראיתי אותו מתאמץ לשמוע אותי.
הוא הכה עם אגרופו בקיר שעליו נשענתי וצעק ״פאק!״
״אני מצטערת...״ נחנקתי והתאמצתי לנשום.
״איך הוא נגע בך?״ הוא שאל והידק את לסתו
״הוא ניסה לאנוס אותי...״ הסברתי ״וכשהוא לא הצליח הוא שלח את האחד הילדים שהתעללו בי בבית ספר לעשות את זה.״ עצרתי כדי לנשום ואז המשכתי ״אבל הוא הספיק להפשיט אותי ולגעת בי.״ רעדתי מכף רגל ועד ראש וקברתי את ראשי בין רגליי.
״אני אהרוג את הבן זונה הזה.״ הוא נהם והכה שוב בקיר.
״לוק...תרגע.״ אמרתי וניסיתי לקום על רגליי אבל שוב התרסקתי על הרצפה.
הוא הוציא את הטלפון מהכיס שלו וחייג למישהו בזמן שיצא החוצה וטרק אחריו את הדלת.
המשכתי לבכות עד שהרגשתי עייפות ונרדמתי במקלחת.
&&&
אחריי שהתעוררתי במקלחת נכנסתי לחדר שלי כדי להתלבש וראיתי את כל השקיות של הדברים.
הסתכלתי על השעון והשעה הייתה אחת וחצי בלילה.
לבשתי עליי פיג׳מה וחיטטתי בין כל הדברים שהוא קנה לי.
ארבע שמלות ושניי זוגות נעליים.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת ״נועה, את ערה?״ נימת קולו הייתה שקטה אבל עדיין היה אפשר להבין מה הוא אמר.
״לוק?״ שאלתי וניגשתי לדלת.
״כן זה אני, אני יכול להכנס?״ הוא שאל אבל מידי אחריי זה פתחתי לו את הדלת. ״את בסדר?״ שאל והניח קופסה קטנה שהחזיק על השידה שלי.
הנהנתי ״יותר טוב מתמיד.״ עניתי והתיישבתי על המיטה.
״נועה זה בסדר לא להיות בסדר.״ הוא אמר והתיישב לידי
״לא זה לא, אני חייבת להיות מושלמת כי אם לא אהיה מושלמת אף אחד לא יואב אותי.״ עניתי והבטתי לרצפה
״אני תמיד אוהב אותך ואף אחד לא מושלם, זה לא יכול להיות.״ ענה ״אבל בעיניי את מושלמת לא משנה מה תעשי או תגידי.״ הוא ליטף את רגלי ואמר.
״תודה.״ עניתי והבטתי לעיניו.
העיניים שלו...הן פשוט מהפנטות.
״שכחתי להגיד לך שקניתי לך ארבע שמלות, שני זוגות נעליים, אם תרצי משהו אחר תגידי לי ואני אקנה לך, הבאתי מישהי שתעשה לך שיער, ציפורניים, איפור.״ אמר וניגש לשידה שלי. ״ואת זה.״ אמר ופתח את הקופסה הקטנה.
״מה זה?״ שאלתי וניגשתי לקופסה שפתח לפניי
״השרשרת.״ אמר והוציא אותה מהקופסה.
״השרשרת שהבאת לי בגיל ארבע,״ אמרתי ועיניי התמלאו בדמעות של אושר, הפעם. ״אתה זכרת איך היא נראית.״ אמרתי וקפצתי עליו בחיבוק.
הוא השיב לי חיבוק וליטף את שערי.
״אני זוכר כל דבר שהבאתי לך או אמרתי לך.״ הוא ענה והוריד אותי לרצפה.
הבטנו זה לזה בעיניים למשך כזה רגעים ולבסוף התנשקנו.