בגיל ארבע

פרק 3

נועה:
הגיע היום הראשון ללימודים שלי מאז שעברתי לכאן..
הלימודים מתחילים ב-06:30 אז הייתי צריכה לקום ב-05:30 אם הייתי רוצה להספיק הכל.
אני שונאת את המקום הזה.
קמתי ב-05:50 ועדיין הספקתי להתלבש, להתקלח, ולהתאפר.
״נועה חמודה, קמת?״ שאל אותי ג׳ון
״כן אני ערה״ עניתי
ארגנתי לי תיק לקחתי אוכל ומים, ואז אני ולוקאס יצאנו לאוטובוס..
איזבל ביקשה ממנו להיות צמוד אליי כל היום חוץ מהכיתות שאנחנו לומדים.
הגענו לאוטובוס עלינו עליו והתיישבנו אחד ליד השני..
כשהגענו לבית ספר הוא ליווה אותי לכיתה מבלי שהחלפנו מילה.
״בהפסקה הגדולה אני אעשה לך סיור בבית ספר״ אמר והלך לכיתתו..
לא הספקתי להגיב והוא כבר הלך.
נשארתי לבד..
חיפשתי את השירותים אבל לא מצאתי..
״היי״ ילדה בלונדינית ניגשה אליי ונופפה לי לשלום
״היי?״עניתי
״אני קלואי, נעים להכיר אותך״ אמרה
״הי, אני נועה.. נעים להכיר גם אותך״ עניתי בחזרה
״ראיתי שדיברת עם לוקאס, את מכירה אותו?״ שאלה
״הוא..כן.. סוג של..״ סיננתי

לוקאס:
היא כזאת מוזרה, מה יש לה?
היא לא מדברת, ואם היא מדברת היא לא מפסיקה.
אבל איך שהוא יש בא משהו שגורם לי לרצות להיות איתה.
לרצות לזיין לה את הצורה.
אני לא יודע מה יש בה שגורם לי לרצות לעשות את זה.
צלצול הפעמון הסיח את דעתי ממחשבותיי..
אני נכנס לכיתה ואני רואה שג׳ניפר שמרה לי מקום לידה..
התיישבתי לידה והתחיל השיעור..
הגיע הזמן לצאת להפסקה..
והלכתי לבניין של נועה כדי שאני אעשה לה את הסיור בבית ספר ואני אפטר ממנה כבר.
אני רואה ערמה של ילדים מקיפים ילדה אחת וכולם צועקים לה..
״הי את בסדר?״
״מה קרה לך?״
ועוד מלא לחשושים..
אני דוחף את כולם ואני רואה שזאת נועה..
היא תמיד חייבת להיות במרכז העיניים?
אבל זה לא מה שחשבתי באותו רגע
״זוזו כולם תפנו לי את הדרך״ נהמתי עליהם ״הי נועה, את בסדר?״ שאלתי
״היה יכול להיות יותר טוב..״ ענתה לי וראיתי כמה היא מבולבלת
קמתי על הרגליים ואמרתי לכולם.. ״זה לא מופע פה תתפזרו, שכל אחד ילך לכיתה שלו״ צווחתי עליהם. התכופפתי חזרה אל נועה ואמרתי לה.. ״את יכולה להסביר לי מה קרה?״
״היה איזה ילד שדחף אותי ונפלתי על הראש..״ אמרה תוך כדי שנגעה בראשה
מה הבעיה של הילד הזה מה היא עשתה לו?
״את זוכרת איך קוראים לי?״ שאלתי כדי לוודא שהיא לא איבדה את הזיכרון..
״כן..״ אמרה בחשש
״אז איך?״ בחנתי אותה
״עידו״ סיננה
״לא..רגע מה?״ התעצבנתי ״את קראת לי עכשיו בשם של האקס שלך??״ נהמתי
״אה נזכרתי איך קוראים לך״ היא אמרה ואז נרגעתי
״נו אז איך?״ בחנתי אותה
״שחצן, טיפש״ ציחקקה
״את לא במיטבך, אני אקח אותך הביתה״ הרכנתי ראש והושטתי לה את ידי
״אני לא צריכה עזרה ממך״ עשתה מזה בדיחה והעיפה את ידי ממנה
״את צריכה לנוח, תעלי לי על הידיים ואני אקח אותך הביתה.״ אמרתי למרות שזה הדבר היחיד שהיה חסר לי עכשיו
״ידעתי שאתה אוהב אותי״
״תעלי ותהיה בשקט״ גלגלתי עיניים

נועה:
אני יצאתי להפסקה יחד עם קלואי ואנחנו רואות חבורת בנים עוברת לידינו..
אחד מהבנים פנה אליי ואמר לי..
״את חדשה פה?״
״כן..״ סיננתי בקול חנוק
״אני שון, אני אשמח לעשות לך סיור בבית ספר ואת תעשי לי סיור במקום אחר..״ אמר והסתכל עליי במבט מפחיד
״כן..לא..אני אוותר, תודה בכל מקרה״ גילגלתי עיניים
״לא הבנתי, את אמרת לי לא?״ תקף אותי
״אה אני מצטערת, אסור לומר לך לא? מי אתה חושב שאתה?״ שאלתי בציניות
כנראה הוא לא אהב את איך שדיברתי אליו אז הוא החליט שהוא דוחף אותי, משם אני לא זוכרת מה קרה.. רק שהתעוררתי בבית כשלוקאס מסתכל עליי..

לוקאס:
כל הדרך היא צחקה ואמרה דברים טיפשיים..
״את חייבת לעשות בעיות איך שאת מגיעה למקום כל שהוא?״ שאלתי בכעס
״היה ילד שהציעה לעשות לי סיבוב בבית ספר וסירבתי מה זה אשמתי פתאום?״ אמרה
״איך קראו לילד הזה? שאלתי בסקרנות
״שבלול,אה רגע לא,שרון, אה לא לא לא שנייה..״
״שון! קראו לו שון״
״איזה שון״ פתחתי את עיני
״לא יודעת.. אבל הוא היה עם מלא בחורים כאלה..גדולים מפחידים.״
״בחורים?״ נהמתי עליה
״כן וואי אתה לא צריך לצעוק״ גלגלה עיניים
״אנחנו עוד שנייה מגיעים אז אם אמא שלי שואלת מה קרה, אני לא קשור לזה! שמעת? ״ נבחתי עליה
״אם אתה לא רוצה להיות קשור אז למה הבאת אותי עד לכאן?״ שאלה
סיננתי אותה, לא ידעתי מה להגיד, מה אני אגיד לה שהיא מושכת אותי? בשום פנים ואופן!
״תענה לי!״ צווחה עליי
״כי אז אמא שלי תהרוג אותי״
״יכלתי פשוט לומר לה שלא ראית מה קרה ולא ידעו שאני קשורה אלייך״ הסתכלתי עליה שאמרה את המשפט הזה והבנתי שהיא מתחילה לחשוד בי...
״הגענו״ התעלמתי ממה שהיא אמרה ושמתי אותה בחדר שלה
״תודה״
״בכיף״ עניתי
״כדאי שתחזור לבית ספר שלא יכעסו עלייך״ חייכה ואמרה
״אני מעדיף להישאר איתך כאן״ חייכתי בחזרה ואמרתי
״תודה״
״על תעופי על עצמך אני רק רוצה סיבה להבריז מהלימודים.״ עקצתי אותה
״מה שתגיד, שוויצר מפונק״ אמרה והלכה לישון