בגיל ארבע

פרק 24

*הזהרת טריגר בפרק זה יש התעללות, דם וסכינים לא לבעליו לב חלש/ פחד מדם.*
קריאה מהנהXX

נועה:
אני הזמנתי את קלואי לישון אצלי.
הייתי צריכה אותה והיא תמיד הייתה שם בשבילי, וכמה זמן אנחנו מכירות? כמה חודשים.
״אני חושבת שאני שומעת את הבנים למטה״ היא אמרה והחזירה אותי למציאות. ״כן, בואי אני שומעת אותם, אלה אלכס ולוק!״ היא צרחה ומשכה אותי ביד כשהיא קמה מהמיטה שלי בהתלהבות.
״אוקיי אוקיי אני באה לא צריך לצעוק״ צחקקתי והרמתי ידיים.
ירדנו במדרגות לכיוון הסלון ושם אני וקלואי ראינו את אלכס ולוק יושבים ורואים משחק כדורגל של איזה ליגת על או משהו כזה ובשניה שקלואי קלטה את אלכס היא רצה אליו ונישקה אותו בלחי.
אני בינתיים ירדתי במדרגות לאט בניגוד אליה כי הייתה היום מנקה ואני לא רוצה להחליק.
לוקאס הסתובב אחורה וכשעיניו נחו עליי הוא חייך לאט וסימן לי לבוא לשבת איתם.
״הי,״ הוא לחש וסובב את ראשו לכיוון שבוא התיישבתי בינו לבין קלואי. ״את בסדר?״ שאל וכיבה את הטלוויזיה כדי להביא לי את מלוא תשומת הלב.
״אה...אני קצת רואה כאן.״ אלכס התעצבן והצביע על הטלוויזיה הכבויה.
״אה...כן קצת לא אכפת לנו.״ לוקאס ענה ונשען אחורה על הספה עם ידיים משולבות על חזהו.
באתי לפתוח את הפה שלי לענות אבל אלכס הקדים אותי וענה, ״בואי מותק.״ והושיט יד לקלואי שהייתה עסוקה בלעשות סטורי.
קלואי הרימה את עיניה מהטלפון וחייכה כשאמרה ״אתה כזה אידיוט״
״את לא באה איתי לחדר של לוקאס?״ שאל והחזיר את ידו לצד גופו כשאתאכזב מהתשובה של קלואי.
״לא.״
״אין בעיה,״ הוא ענה והתיישב על הספה בידיים שלובות על החזה ונשען אחורה. ״אז לפחות תבואי איתי למסיבה עכשיו.״ הוא הסתכל עליה והתחנן אליה שתבוא איתו.
״עזבי את השניי סתומים האלה.״ לוקאס גיחך והחזיר את תשומת ליבי אליו. ״הם יכולים להיות ככה כל היום״ הוא גלגל עיניים וחייך.
וואו החיוך שלו...
״את בסדר עכשיו?״ הוא שאל ״אם יש משהו שאני יכולה לעשות רק תגי...״ קטעתי אותו ״לא, אני בסדר. אני לא אתן לקאי הזה להרוס לי את היום לא? יש גם את המסיבה של בילי ואנחנו לא רוצים לפספס אותה, נכון?״ התנשמתי והתחלתי לחייך בכוח כדי שיחשוב שאני בסדר.
״ואו, את מדברת יותר מידי.״ הוא ענה ״וזה אומר שאת לא בסדר.״ הוא לקח את ידו והרים לי את הראשו לחזהו וחיבק אותי.
התחלתי לבכות לו בידיים.
כן, כל הכבוד לי.
ממש תינוקת.
מיהרתי להתרחק ממנו ולקחתי את השרוולים של חולצת הגלים שלי וניגבתי את הדמעות מהר עם השרוולים.
״רואה? אני בסדר.״ אחריי שסיימתי לנקות את הדמעות התיישבתי מולו וחייכתי אליו.
״נועה...״ הוא נענע את הראש ״את לא יכולה להסתיר את זה ממני.״ הוא התקרב אליי ותפס אותי בשניי ידיו ״אנחנו מכירים מגיל אפס.״ הזכיר לי ואימץ אותי לחיבוק.
״הי לוקאס?״ לחשתי ועדיין הוא עטף אותי בזרועותיו.
״כן?״
״זוכר את השרשרת שהבאת לי בגיל 4 כשהיינו פה במשך חודשיים ואתה בכית שנאלצתי לעזוב אז נתת לי את השרשרת עם המספר שמונה הפוך והשמות שלנו על כל עיגול?״ שאלתי והתרחקתי ממנו כדי להביא בעיניו.
״אה-הא.״
״נכון אמא שלי אמרה פעם אחת שם של איזה בחור ולא הבאנו מי הוא?״ המשכתי לשאול ולא הסרתי את מבטי מפניו לרגע.
״כן, אני זוכר משהו כזה.״ הוא ענה והסתכל סביבו שקלואי ואלכס הלכו. ״מה איתו ואיך הוא קשור לשרשרת?״ שאל והביט בי בחשש.
״היא הייתה יקרה?״ שמעתי את עצמי שואלת ומתפללת שיגיד לא.
״למה את שואלת?״ הוא החזיר לי בשאלה והביט בי בסקרנות.
״כי...אני פשוט...צריכה לדעת.״ עניתי והבטתי ברצפה לכמה שניות.
״נועה מה קרה? מה הבן אדם הזה עשה?״ קולו היה מתוח ועיניו זקרו.
״אז מסתבר...שהוא היה האבא האמיתי שלי אני זוכרת שאחריי שחזרנו אני לא ידעתי מה הוא עושה אני רק שמעתי את אמא שלי אומרת לי לעלות מהר לחדר שלי...״
״נועה תעלי מהר לחדר שלך ואל תצאי עד שאגיד לך!״ אמא צעקה ונשמעה מפוחדת מהבחור הגדול שעמד בסלון ליד המבטח ״אמא מי זה הבחור הזה?״ שאלתי והתחבאתי מאחוריי הארון הגדול שהיה במטבח, ״בואי הנה ילדה קטנה.״ האיש הגדול תפס לי בשרשרת ותלש אותה מהצוואר שלי בחוזקה שהשאירה לי צלקת קטנה על הצוואר ליד האוזן ״לא!״ צעקתי ובכיתי שראיתי את אמא שוכבת על הריצפה, לידה את השרשרת שלי וכל הידיים שלה דם ״למה זרקת עליה את החגורה שלך?״ צרחתי עליו וברחתי ממנו שניסה להגיע אליי. ״ילדה אם לא תחזרי לפה עכשיו זה לא יגמר טוב...״ הוא לחש וקולו היה רגוע כשהתחבאתי מארון הבגדים של אמא שלי ממנו אני שמעתי פתאום שקט. פתחתי טיפה את הארון לראות אם הוא עדיין כאן וראיתי אותו מסתובב בכל הבית עם סכין שהוא גורר על הריצפה. ״ילדה יש לך שתיי שניות להופיעה פה בסלון אחרת את ואמא שלך תמותו היום...״ כיסיתי את פי עם שליח ידיי והתנשמתי בחוזקה, ליבי דפק בחוזקה בחזה שלי.
אחריי כמה רגעים הארון נפתח ואני רואה אותו עומד בפתח עם חיוך זדוני שלא ירד לו לשנייה מהפרצוף ״הנה את...״ הוא חייך ולחש. הוא משך אותי מהשיער מהארון והפיל אותי על רצפת החדר של אימי שכל הריצפה מלאה בדם מהסכין שהוא גרר ״מה עשית לאמא שלי?״ צעקתי עליו והתקדמתי אחורה עם הטוסיק כמה שיכולתי עד שנתקעתי בקיר. הוא התקרב אליי יותר ויותר הוא הרים את הסכין גבוהה ונופף בה מעל לראשי. ״מישהי רוצה צלקת היום?״ הוא שאל וקירב את הסכין אליי האיטיות. לאחר כמה רגעים הוא דקר אותי בבטן עם הסכין ונעלם. קמתי על רגליי עם מעט ממה שנשאר מכוחי וקראתי לעזרה ״הצילו! הי! הצילו! אני צכירה עזרה!״ יצאתי לרחוב כשיד אחת שלי תופסת את הבטן ויד שנייה מנופפת באוויר לעזרה. אחריי כמה רגעים השכנים שלנו יצאו מהבית והזמינו אמלובלס לשנינו. נשארה לי צלקת בבטן קרוב למותן.
״והוא קרע את השרשרת שנתת לי...״ המשכתי ורעדתי מכף רגל ועד ראש.
״שוב כסף לא שווה את הבריאות שלך, נועה.״ הוא ענה והתקרב אליי. ״הוא עשה לך משהו?״ הוא שאל והביט בי במבט של ״אני אהרוג את הבן זונה הזה״
הנהנתי לאט והצבעתי על מאחוריי האוזן שלי ואחריי זה על הבטן.
״אלוהים אדירים נועה!״ הוא תפס בראשו וחדר עם אצבעותיו לקרקפת.
״אני בסדר...״ חייכתי ומיד הורדתי את החיוך.
שיט נועה!