בגיל ארבע

פרק 12

נועה:
כעבור שלושה ימים אני ולוקאס היינו צריכים לחזור הביתה.
היה עוד שבועיים לחופשה אבל לא רצינו להשאיר פה עוד.
למזלי ידעתי שקאי לא יהיה בשדה תעופה כי יש לו מחנה אימונים, אלה אם כן גם על זה הוא שיקר לי.
אני עדיין לא מאמינה למה שקרה.
הגענו לשדה התעופה, לוקאס נכנס לשירותים, ואני ישבתי וחיכיתי לו.
אני רואה אנשים מתחילים לרוץ אחרי מישהו, אני הייתי חייבת לקום לראות מה קרה, אבל הייתי נמוכה מידי ולא ראיתי כלום כי כולם עמדו מלפני ולא הצלחתי לראות.
לוקאס עוד לא יצא מהשירותים, אני ניסיתי לקפוץ כדי לראות מה קורה שם ועדיין לא ראיתי, הייתי מטר שישים ואחת וכולם שם היו כל כך גבוהים.
גם הבנות היו גבוהות ממני.
אני שונאת את הגובה שלי.
כל האנשים מאחוריי דחפו אותי ואני נפלתי על הישבן, כולם פתאום רצו לכיווני, לאותו בחור היה מלא אנשים ששמרו שאף אחד לא יתקרב אליו והם הקיפו אותו מכל הכיוונים.
הוא התקרב אליי, ראה שנפלתי על הרצפה, איזה פדיחות.
תמיד.לי.זה.קורה.
הוא פאקינג ניגש אליי.
כל האנשים צרחו.
מי זה הבחור הזה?
למה רק אני לא מכירה אותו?
הוא הרחיק את כולם ממני.
״את בסדר?״ שאל והושיט לי יד כדי שיעזור לי לקום.
״יכל להיות יותר טוב.״ עניתי והחזקתי בידו כדי לקום.
״תראי את הכלבה הזאת, איך היא נוגעת בו״ מישהי שם אמרה לחברתה.
״תתעלמי מכולם פה זה תמיד ככה״ אמר ולקח אותי ביד לשבת על הכיסא.
ראיתי את דוחף את כולם ורץ אליי.
״אומייגאד לוקאס, איזה מזל שאתה פה.״ קמתי מהר וחיבקתי אותו
״מה קרה פה עכשיו נועה?״ שאל לוקאס ותפס אותי בזרועותיו
״נועה? איזה שם יפה״ הבחור הזה אמר
״רגע..זה לא אתה מהטלוויזיה?״ לוקאס שאל והסתובב אל הבחור הזה
״מישהו יכול לומר לי איך קוראים לו? רק אני לא מכירה אותו?״ שאלתי כי כבר הייתי עצבנית, איך כולם פאקינג מכירים אותו ואני לא?
מה הוא עושה בחיים שהוא מפורסם?
״רוי, קוראים לי רוי.״ חייך אליי
״נועה בואי אנחנו נאחר את בטיסה״ לוקאס רטן ומשך אותי מהיד.
״אפשר רק לדעת מה המספר שלך לפני שאת הולכת ככה״ תפס אותי ביד השניה הרוי הזה והוציא את הטלפון מהכיס
אתם פאקינג צוחקים עליי?
קודם עידו ואז קאי ועכשיו הוא?
״אני עומדת להתעלף״ מישהי מהקהל הגדול צעקה
״תתני לו כבר את המספר שלך ילדונת״ עוד איש צעק מהקהל
״נו? אז מה את אומרת תתני לי את המספר שלך או לא?״ רוי זקר גבה וקרב אליי את הטלפון שלו.
רשמתי את המספר שלי כי כבר רציתי ללכת.
לא רציתי שכל העיניים יהיו עליי.
״הנה״ רטנתי ונתתי לו את הטלפון בחזרה.
״את יודעת שהבחור הזה הוא גם גר בקוסטה ריקה נכון?״ לוקאס שאל וסובב אותי אליו.
פאק עכשיו אני לא אפטר ממנו לעולם.
עצמתי את עיניי חזק והרקנתי ראש.
אחרי כמה דקות הרמתי את הראש ואמרתי..
״בטח שאני יודעת..מי לא ידע את זה״ עניתי לשאלה שלוקאס שאל אותי
״טוב זה לא מה שמשנה עכשיו הטיסה יוצאת בעוד 12 דקות.״ צעק לוקאס ומשך אותי בין כל האנשים.
אני כמו סתומה נעמדתי במקום והבטתי ברוי.
כל האנשים רצו אליו ודווקא אליי הוא בחר לפנות.
אלוהים אדירים אני שונאת את החיים שלי.
באתי להסתובב ללוקאס ואז עוד חבורה גדולה של אנשים רצו לכיוון רוי.
אחד מהם דחף אותי ואמר לי..
״תזוזי ילדה, את לא רואה שעוברים כאן״ גלגלתי עיניים ובאתי להוציא הגה מהפה שלי אבל אז לוקאס..
״מה אמרת?״ לוקאס דחף את הבחור אחורה ותפס אותו בחולצה.
״תגיד לי מה אמרת חתיכת מזדיין אחד״ לוקאס אמר והצמיד את אותו בחור לרצפה וכיוון את אגרופיו עליו.
״לוקאס אלימות זה לא הפתרון!״ צעקתי וניסיתי להפריד ביניהם.
״נועה אל תתערבי״ לוקאס משך בידי והרחיק אותי ממנו
״אם אתה לא מעיף תתחת שלך מכאן עכשיו השיחה הבאה שתעשה תהיה לבית חולים!״ נהם לוקאס ושחרר מהחולצה של הבחור
״אני..מצ..מצטער..״ גימגם הבחור וקם על הרגליים
״גמגם ברור זין קטן״  צרח לוקאס והתרחק ממנו
הבחור ברח.
הבחור פאקינג ברח.
״לוקאס!״צרחתי עליו וכל העיניים בשדה תעופה היו מופנות אליי.
״אתם רוצים גם פופקורן? זה לא הצגה פה, תתפזרו!״ צרח לוקאס ולקח אותי ביד.
״אני לא מבינה למה זה היה טוב עכשיו.״ לחשתי, לשם שינוי
הוא כל הזמן מגן עליי
שוב
ושוב
ושוב
״אני לא צריכה שתגן עליי ואני לא צריכה שתעזור לי, אני יודעת יפה מאוד מה לומר.״ עניתי ושמתי ידיים על מותני
״אה כן? אז מה היית אומרת לו?״ שאל לוקאס ולעג לי
״אתה רוצה שאני אגיד לך?״ שאלתי עיקמתי את הראש עצידה
הוא הנהן
״אני הייתי אומרת לו..אתה! לא..תדחוף אותי, כן! ככה הייתי אומרת לו.״ עניתי והרמתי אצבע
״נועה, עדיף שתשאירי את זה למבוגרים.״ לעג לי וגיחך.
הוא התחיל להתקדם לכיוון המטוס ושוב פעם רצתי כדי לנסות לעמוד בקצב שלו.
למזלי הוא לא התרחק כל כך, רצתי אליו והלכתי לידו.
כל כמה צעדים שלי הייתי צריכה לרוץ.
ללכת לידו זה כאילו לעשות תחרות ריצה שאתה יודע שלא תנצח בה.
״רגע..מה זאת אומרת תשאירי את זה למבוגרים?״ שאלתי והגברתי את הקצב.
״זה אומר שתתני לי לטפל בזה.״ לוקאס אמר והסתובב לכיווני
״אתה לא יכול לעצור באמצע הדרך ככה ממולי, אתה מפריע לי ללכת.״ עניתי והסתכלתי עליו כמו על השמיים
״נועה״ אמר. ״את לא יכולה לעשות אם זה כלום, אני גבוה מידי בשבילך״ הוסיף ״והרבה יותר יפה ממך״ התקרב לאוזניי ולחש.
״טוב טוב מה שתגיד, מה הגובה שלך בכלל?״ שאלתי והתעלמתי מהעקיצה שלוקאס אמר לי
״אני 1.97״ ענה ״את?״
״1.61״ אמרתי והבטתי לרגליים שלי.
״וואי אמריקה, את ממש נמוכה, זה קטע כזה כאן?״ שאל והמשיך ללכת
״לא..פשוט ש..״ גימגמתי ורצתי אחריו.
״לא נועה, לא לא פשוט ש..את פשוט גמדה קטנה״ אמר ונגע באפי
״לא, אתה פשוט ממש גבוה״ שילבתי את ידיי ועצרתי.
״את גם שוקלת כמו המשקולת חימום שלי.״ הוסיף והתיישב על הכיסא שהיה מלפנינו.
״מאיפה אתה יודע כמה אני שוקלת?״ לעגתי לו והתיישבתי לידו.
״אני הרמתי אותך, כמה פעמים״ ענה ולקח את המזוודות שלנו.
״בסדר זה לא אומר שאתה יודע כמה אני שוקלת.״ לקחתי את המזוודה שלי ממנו.
״נכון, אבל לא יותר מ-40״ לקח ממני את המזוודה.
״טוב, בסדר, מה שתגיד.״ עניתי ועלינו למטוס.
אני יודעת שאני שוקלת פחות מ-40
אבל זה מעצבן שהוא יודע את זה.
כי אני שוקלת 37 וזה הרבה מאוד
&&&
נחתנו בקוסטה ריקה
בבית
הגעתי לחדר שלי וכל הסדינים היו חדשים והחדר מסודר, בניגוד לשל לוקאס.
הלכתי לישון, הייתי עייפה, נרדמתי עוד לפני שהספקתי לפרוק את המזוודה.