בגיל ארבע

פרק 26

לוקאס:
אז אחריי שאמא יצאה להחזיר את הילדה הביתה נועה לא הפסיקה לצעוק עליי בגלל כל הדברים שאמרתי.
״אתה לא עזרת,״ היא נזפה בי ונשענה על האי במטבח בידיים משולבות, ״השאלנו אותה? ברצינות?״
״מה רצית שאני אגיד?״ הטחתי את הסמרטוט בתוך הכיור בעצבים ונעמדתי מולה, ״הא?״
״אמ, לא יודעת, את האמת אולי?״ היא משכה בכתפיה והזדקפה להביט בי, ״ברצינות, אף אחד לא היה מאשים אותנו שלקחנו-״
״את לקחת״ קטעתי אותה בקול מזהיר, ״את, אני סך הכל באתי להודיע לך משהו וגיליתי שהכנסת ילדה אלינו הביתה!״ כמעט צעקתי והמשכתי להביט בה
״היא בכתה!״ נועה צעקה והצביעה על הדלת ״אני לא אנוכית שהייתי משאירה ילדה קטנה ברחוב בוכה!״ היא רקעה ברגלה והקיפה את האי לצד השני. ״מי שהיה עושה דבר כזה הוא חסר לב ורגישות!״ היא לקחה את הסמרטוט מהכיור והתחילה לנגב את האי.
״זה אומר שזה לגיטימי לחטוף אותה?״ שאלתי והעברתי אחריה מגבת כדי לייבש את האי.
״לא חטפתי אותה!״ היא התעצבנה
״אז איך נקרא מה שעשית?״ שאלתי ושילבתי את רגליי ואת ידיי
״לקחתי אותה כדי שלא תהיה לבד בזמן שאמא שלה השאירה אותה לבד.״ היא ענתה וחיכתה את התנועות שלי
״את לא יכולה לדעת מה באמת קרה.״ עניתי והתיישבתי על האי.
״אה, לא?״ היא שאלה ובאה לעמוד מולי
היא שילבה את זרועותיה זו בזו והביטה לי בעיניים.
במשך כמה דקות של שקט הסתכלנו זה לזה בעיניים בלי לומר מילה.
״אז שתדעי...״ הייתי חייב להפר את השקט כי זה כבר התחיל להיות מוזר
״כן?״ היא התקרבה אליי עוד יותר
״ש...״ גמגמתי עם כל צעד שהיא עשתה לעברי
״אמממ?״
״את יודעת מה, לא משנה!״ צעקתי וקמתי על רגליי, ״תעשי מה שאת רוצה.״ התחלתי ללכת לכיוון הסלון ״אני לא מחליט עלייך.״
״הי, לוק״ היא קראה אחריי ונופפה בידה באוויר. ״הטלפון שלך.״ היא הושיטה את הטלפון לעברי וחייכה.
באתי לקחת ממנה את הטלפון ואז היא משכה אותו בחזרה אליה ואמרה ״אוי, תראה מה זה!״ היא התחילה לחטט לי בטלפון והיא גללה באנשי הקשר שלי. ״הלו?״ היא הצמידה את הטלפון שלי לאוזן שלה. ״הי, זאת נועה.״ היא חייכה אל הטלפון והתחילה לרוץ מסביב לאי כדי שאני לא אתפוס אותה. ״כן, לוק לא חש בטוב אני חושבת שהוא לא יוכל להגיע מחר לבית ספר.״ היא הסבירה למישהי בטלפון
״נועה תחזירי לי את הטלפון עכשיו.״ ציוותי עליה ונעמדתי מולה. ״אני סופר עד שלו-״
״מה קרה לו?״ היא קטעה אותי התעלמה ממני לחלוטין. ״הוא החליק במדרגות וקיבל פנס בעין.״ היא הרחיקה את הטלפון ממני כמה שיכלה עד שהאישה בקו השני- שכנראה הייתה המורה שלי, אמרה לנועה למסור לו החלמה מהירה ובריאות. ״אין בעיה אני אמסור לו, תודה רבה.״ ובמילים האלה נועה ניתקה את הטלפון ושלחה אותו אליי.
״את כזאת כלבה.״ עניתי וחטפתי ממנה את הטלפון
״יכלתי להגיד דברים יותר נוראיים, תגיד תודה שזה הכל.״ היא ענתה במשיכת כתפיים והתיישבה על האי איפה שאני ישבתי.
״מחר בבוקר אני אלך לבית ספר וכולם יראו שאת שיקרת.״ עניתי וחייכתי אליה כשנעמדתי מולה, שוב
״אנחנו עוד נראה.״ היא גיחכה
״מה את מתכננת?״ שאלתי אותה ונצמדתי לגופה על שיכולתי לשמוע את ליבה דופק.
היא משכה בכתפיה וחייכה אליי.
התקרבתי עם הפנים שלי לשלה והצמדתי את שפתיי לאוזנה ולחשתי. ״מה שאת לא מתכוונת לעשות, כדי לך להזהר.״ המילים שלי העבירו בגופה רעד והיא לקחה את השקית הקמח מליד הגז ושפכה את כל הקמח שהיה בפנים עליי.
״אופס.״ היא גיחכה והוציאה מהארון שלנו עוד שני שקיות קמח. ״אתה רוצה להתחיל מלחמה?״ היא התגרה בי, החזיקה את שני בשקיות בידיה ופתחה אותן. ״תהיה מלחמה.״
היא עשתה סיבוב סביב האי ובזמן הזה אני ניגשתי לארון לקחת שני שקיות קמח ופתחתי אותן כמה שיותר מהר לפני שהיא תתחיל.
״ככה אתה רוצה?״ היא זקרה גבה ״חבל עלייך, אתה יודע שאני תמיד מנצח-.״ לפני שהיא הספיקה להשלים את המשפט השלכתי על הפנים שלה קבוצה של קמח.
״מה אמרת?״ התגרתי בה והתחלתי לרוץ מהסביב לאי, ״חשבתי שאמרת שאת תמיד מנצחת אבל עכשיו זה נראה הפוך״
״אתה מת!״ היא הכריזה והתחילה לרדוף אחריי מסביב למטבח, כעבור כמה רגעים אמא נכנסה הביתה עם משקפי שמש שחורים על הראש והמפתחות של הג׳יפ שלה ביד.
לעזעזל.
אני נעמדתי במקום והסתכלתי על אמא שלי שעמדה בכניסה של הבית עם מבט רצחני בעיניים, נועה לא שמה לב שהיא נכנסה והמשיכה לרוץ אליי אז שהיא הגיעה ושפכה עליי שקית שלמה של קמח.
״נועה,״ לחשתי שעמדה לידי עם השקית מעל ראשי. ״נועה!״ היא הסתובבה להביט אל אמא שלי ונעצרה שעיניה נחטו עליה עומדת בכניסה לבית.
״למה לא אמרת כלום, מניאק.״ היא נזפה בי והחביאה את השקית קמח מאחוריי גבה.
״אמא...״ גיחכתי וניסיתי להקליל את האווירה. ״זה לא מה שזה נראה.״
״כן?״
״פשוט קצת...השתגענו.״
״אני רואה״
״את לא כועסת, נכון?״
״לא, אני לא כועסת.״ היא השיבה והניחה את המפתחות של הרכב על המתלה הלבן ליד הכניסה ״כי אתם תנקו את כל זה, לבד.״
שיט
״אפשר עזרה מברטה?״ קראתי אחריה שעלתה במדרגות לחדר השינה שלה.
״לא.״ היא ענתה ונעלמה בהמשך המסדרון
הסתובבתי להביט בנועה שעדיין עמדה במטבח, ניגשתי לשרותי האורחים, מהבאתי דלי ומגב וניגשתי לנועה.
״בבקשה.״ הושטתי לה את המגב והנחתי את הדלי בכיור.
״חה, אתה חושב שאני מנקה את זה לבד?״ היא שאלה ולא הושיטה יד לקחת ממני את המגב, ״אז אתה טועה.״
״לא נועה, אני לא אתן לך לנקות,״ הסברתי ״אני אנקה לבד.״
״לא אתה לא, אנחנו ננקה ביחד.״ היא ענתה ולקחה ממני את המגב.