לקחתי על עצמי את המשימה כי ידעתי שלא אכשל אבל היה באמת רגע שפקפקתי בעצמי ובמטרה שלי.
היא הייתה הרגע הזה.
לא שיקרתי שאמרתי לה שלא הגעתי לכאן להציל אותה, הייתי רחוק מאביר על סוס לבן, הגוף שלה הפך להיות רפוי אחרי שהזרקתי לה את סם ההרדמה והיא נפלה בתוך ידיי, אחזתי בה והרמתי אותה על הכתף שלי ומיהרתי לרדת במדרגות החירום.
המכונית שלי חנתה לא רחוק מהמדרגות, ירדתי בזהירות כדי לא להפיל אותה. פתחתי את הבגאז' והנחתי אותה בעדינות על השמיכה. פרנקצ'סקה ישנה חזק, השיער הבלונדיני שלה נשפך כמו וילון על הפנים שלה, הזזתי אותו מפניה וליטפתי את עורה הרך, פאק, למה היא הייתה צריכה להיות כזו יפה, כמו מלאך.
שהעיניים שלה הם אלה שכישפו אותי, כחולות כמו השמיים ובעיקר תמימות וכנות, רק מהמבטים הבודדים שהיו לנו הרגשתי משיכה כמו שלא הרגשתי במשך עשרים ושמונה שאני חי.
פאק הייתי חייב להתמקד במטרה וכרגע הייתי צריך לברוח כמה שיותר רחוק, הארוס המזדיין שלה בטח כבר מצא את הגופה של המאבטח המת שלו, בן זונה, לראות אותו עליה גרם לי לאבד שליטה, רציתי לרצוח אותו באיטיות אבל למזלו לא היה לי מספיק זמן. הסתכלתי עליה במבט אחרון, השפתיים הורודות שלה הי ומעט פסוקות והיא נשמה בשקט, היא באמת הייתה מלאך ואני הייתי מלאך המוות בסיפור שלה.
סגרתי את הדלת הבגאז' בשקט ומיהרתי להיכנס לתא הנהג, התנעתי את הרכב והשתלבתי בתוך התנועה, קודם כל הייתי חייב לאבד את העקבות שלי.
אחרי שעה של נסיעה, התקשרתי לאחי גבריאל, המניאק הזה לא ענה מיד. בטח זיין איזו בחורה. ניתקתי את השיחה וזרקתי את הנייד שלי למושב ליד. פתחתי את החלון ונתתי לאוויר הקר של ניו יורק להעיר אותי.
שנאתי את העיר הזו ואת האנשים שכאן, גדלתי בדבלין אפילו שמעולם לא הרגשתי שייך, זה היה עדיין הבית. בתור הילד הממזר תמיד הייתי אאוטסיידר, לכן לקחתי על עצמי את המשימה הזו, הייתי חייב להוכיח לכולם שאני הבן של קאפו ושיש לי מקום בשולחן.
אבי היה הקאפו במאפיה האירית והוא ניהל רומן עם אמא שלי, שהייתה המנקה באחוזה של משפחת אנג׳לו, היא הייתה יתומה והוא ניצל אותה. כמו כל הגברים במאפיה, כשהייתי בן שמונה, היא נרצחה בידי האיטלקים.
הידקתי את היד שלי על ההגה ולחצתי על דוושת הגז, שנאתי אותם ורציתי לנקום את המוות שלה, אפילו שלא זכרתי ממנה הרבה, אחרי המוות שלה עזבתי את מקסיקו ועברתי לגור עם אבא ואח שלי גבריאל בדבלין.
הייתי חייב לנקום ואבי אמר שאשיג לו את אחת הבנות של רוסו והוא יביא אליי את הרוצחים, שנאתי שהוא סחט אותי אבל כל החיים הוא לא באמת החשיב אותי כבן שלו, הייתי רק תוצאה של רומן כושל שהוא ניסה להסתיר.
YOU ARE READING
לברוח מהגורל
Romanceפרנקי נולדה לעולם של כאב ודם היא לא בחרה בזה אבל כשאבא שלה משדך אותה לגבר אכזר היא מחליטה לקחת את הגורל לחיים שלי גם אם המחיר לכך הוא לשלב כח עם האויב. איך אומרים? האויב של האויב שלי הוא חבר? טריגרים: תכנים מיניים רצח דם חטיפה הטרדה מינית התקפי חרדה...
