לברוח מהגורל

פרק 16-פרנקי

לרוץ. הכי מהר שאני יכולה. פשוט להמשיך לרוץ, זה כל מה שעובר לי בראש. הרגל שלי עדיין פצועה ומקשה עליי לרוץ אבל אני לא מתייאשת ורצה בכל הכח שיש בי.

״את יכולה לברוח אבל לא להתחבא״

המילים שלו מהדהדות עדיין בראשי כשאני עוברת על פני העצים הסבוחים, אני מזנקת מעל ענף שבור והכפות רגליי צורבות מהעוצמה שאני נוחתת.

אבל אני ממשיכה לרוץ, אני חייבת להתרחק כמה שרק אפשר. אין לי מושג איפה אנחנו נמצאים אבל זה לא משנה את העובדה שאני חייבת לברוח ממנו.

אני מרגישה כמו טרף קל ואני לא טועה, ריידר הוא צייד ואחד שמאוד מיומן, אני בטוחה שהוא לא רחוק. ראיתי את הסכינים שהוא הניף בידיו, הוא היה חדור מטרה. כשהוא הביט בי הגוף שלי נכנס לפאניקה.

אני לבד איתו באמצע שום מקום, הוא חמוש ואני בקושי לובשת משהו פרט לחולצה שהיא גם שייכת לו.

כמו החופש שלי.

אני ממשיכה לרוץ עד שהריאות שלי שורפות ואני מרגישה שהראייה שלי כבר לא צלולה, הדרך מעט מעורפלת כשאני ממשיכה להתקדם בתוך היער שנכנסתי אליו.

אני ממהרת להסתתר מאחורי אחד העצים ולוגמת מעט מהמים שנותרו בבקבוק.

אני מנסה להסדיר את הנשימה כשאני שומעת רעש בצד השמאל שלי, אני מיד קופאת ונצמדת לעץ עם הגב ועוצרת את הנשימה.

שקט.

דממה.

אבל אני יודעת שהוא כאן, הגוף שלי מרגיש אותו, אי אפשר שלא. הנוכחות שלו גורמת לי לאבד שליטה, הוא גורם לי לרצות משהו שאסור שארצה, אי פעם.

אני נשארת בשקט כמה שאני יכולה אבל הדחף לזנק חזק ואני נאבקת בעצמי.

אני יודעת שהסיכוי שלי קלוש ואני לא מספיק מהירה, הוא הרבה יותר גדול וחזק ממני.

אני ממשיכה לעמוד בשקט ולהקשיב.

רעש של ענף נשבר מקפיץ אותי והידיים שלי רועדות כשהן אוחזות את הבקבוק קרוב לחזה שלי, הדופק שלי על מאתיים, אני כמעט יכולה לשמוע את הפעימות הלב שלי ותוהה עם גם הוא.

עוד רעש מקפיץ אותי ואני נושכת חזק את השפה התחתונה שלי כדי להשתיק את היבבה שעומדת על קצה הלשון שלי.

הוא משחק בי, גורם לי ליפול למלכודת שלו, יכול להיות שנפלתי בה מהרגע שהחלטתי לברוח ממנו אבל לא יכולתי לתת לו את הסיפוק לשלוט בי, כמו כולם.

״נסיכה? אני יכול להריח את הפחד שלך עד לכאן״ הקול שלו נשמע היטב בתוך כל השקט שסובב אותי ואני נדחקת לתוך העץ כאילו הוא יכול להגן עליי ממנו, אבל אף אחד לא יכול.