פרק 2- פרנקי

813 67 11
                                    

ניסיתי להסדיר את הלחץ שעמד לתקוף אותי, איזי פתחה את השמפניה בלימוזינה המשוריינת ולא הפסיקה לחייך.

הייתי חייבת לשמור על פני פוקר ולחייך, דנטה ישב מולי והיה עסוק בפלאפון שלו. הוא נראה שלו ורגוע, הלוואי שהייתי קצת כמוהו או כמו איזי פרועה וחסרת מעצורים.

אמא תמיד אמרה שאני ילדה טובה ובאמת הייתי כזו, אולי כי הרגשתי אחריות על איזי כמו עכשיו גם בתור ילדה היא תמיד מצאה את הצרות או שהצרות מצאו אותה, אבא אמר שאני תמיד הבאתי לו נחת, דנטה היה הבכור וכל העול היה עליו אבל אני הייתי הבת הגדולה ואבא אמר שאני חייבת להסב לו גאווה, אוף שנאתי את המצפון שלא הפסיק לשגע אותי בתוך הראש, לא ידעתי מה אני מרגישה כלפיי אבי, אהבתי ושנאתי אותו.

הוא דאג למשפחה שלנו אבל גם מכר אותי ואת אחותי כאילו לא היינו מדמו, אמא בכלל לא דיברה, היא התחילה להיעלם בכמה שנים האחרונות, בקושי העזה להוציא הגה וידעתי שאבא קשוח איתה, הוא לא הפסיק להזכיר לה שהיא זרה ולא שייכת לפאמיליה, אמא בקושי הזכירה את העבר שלה אבל דנטה סיפר לי פעם שהיא ברחה מהחיים הקודמים שלה ושאבא עזר לה כי הוא התאהב בה ממבט ראשון, דנטה סיפר שאמא הייתה חלק מהמאפיה האירית ושברגע שהיא עזבה וברחה עם אבא, נפתחה מלחמה.

זו הסיבה שאבא ניסה לצבור עוד כוח, עוד הגנה מפני האירים, שמעתי שהם תקפו עוד שטחים שלנו ואבא לא היה מוכן לשבת בשקט, ידעתי שהנישואים הם דרך לקבל עוד כח אבל בשום פנים לא התכוונתי להתחתן עם אנטוניו.
איזי הושיטה לי את הכוס והחזירה אותי מהמחשבות למציאות, "אני לא מאמינה שאנחנו הולכות למועדון!!!" היא צעקה ורוקנה את הכוס שלה בתוך רגע, לקחה את הבקבוק ומזגה לעצמה שוב.
"תרגעי עם האלכוהול, או שהמסיבה הזו תסתיים מוקדם" דנטה נתן לה מביט מזהיר.
"אל תהיה כזה כבד, אחי!! לא בכל ערב אני הולכת למועדון הכי מבוקש בניו יורק!!" היא שתתה שוב מהשמפניה והרימה את הכוס אליי, חייכתי אליה, הקשנו את הכוסות ושתינו לחיים.

"תוותר לה דני, בכל זאת פספסנו את היום הולדת שלה" הנחתי את הכוס במתקן הכוסות וסידרתי את השמלה הלבנה שלי, אנטוניו שלח כמתנה שאלבש אותה הערב, השמלה הייתה ממש קצרה וצמודה בהרבה ממה שאני רגילה ללבוש, לא הצלחתי אפילו להכניס את הדרכונים לחזייה אז הייתי חייבת לאלתר, שמתי בירית לבנה על הירך שלי וקשרתי את הדרכונים אליה.

לא ידעתי מה בדיוק דנטה מתכנן אבל הייתי חייבת להיות מוכנה, הוא רק אמר לא לשים אותם בתיק כי בכניסה למועדון יש בידוק קפדני ולא היינו יכולים לקחת שום סיכון.

מישהו בעט לי ברגל והחזיר אותי שוב למציאות, דנטה נתן לי מבט שאמר תשארי רגועה, הנהנתי אליו ודיברתי קצת עם איזי עד שהלימוזינה עצרה.

לברוח מהגורלWhere stories live. Discover now