פרק 17-ריידר

447 44 5
                                    

הלכתי אחרי פרנצ׳סקה כשהיא עדיין צולעת לכיוון הציוד המעט שהיה לנו, היא התיישבה בחוסר רצון ואני ניסיתי להסתיר את צחוק שעמד לפרוץ ממני.

היא באמת חשבה שיש לה סיכוי לברוח ממני? לא אשקר שנהנתי מהמרדף, היא חשבה שהיא הצליחה לחמוק ממני אבל אני הייתי תמיד מאחוריה.

פשוט לא נתתי לה לראות אותי, כשהיא נפלה במורד הגבעה רציתי לזנק אחריה ולטפל בה אבל סקרן אותי לדעת מה היא תעשה הלאה והיא המשיכה להפתיע אותי, גם כשנפלה לתוך הבור, היא לא נכנעה.

התלבטתי אם לקפוץ בעקבותיה אבל אהבתי את המשחק, לדעת שהיא חושבת שאיכשהו הצליחה להערים עליי, אז החלטתי לשים לה מלכודת והיא נפלה לתוכה כמו חתול ליד קערת שמנת.

הצלחתי להחזיק מספיק מעמד כדי לתת לה לקחת את הסכין וההפתעה בפניה, הייתה שווה הכל.

היא הבינה שאני שלטתי בהכל והיא הייתה רק הצעצוע הקטן שלי במשחק, הטרף שאני חיכיתי לו.

היא מצמידה את הברכיים לחזה שלה ומפילה את הראש ביניהם, מנסה להסתתר ממני, אני נותן לה להתבשל בתוך הראש הקטן שלה ובנתיים מתחיל לאסוף קצת ענפים יבשים כדי להדליק מדורה, השמש כבר ירדה והולך להיות קר בלילה ואנחנו באמצע שום מקום.

אני רואה את הגוף שלה רועד ומבין שהיא בוכה, פאק. אני לא יכול להתמודד עם בכי, בעיקר לא בכי שלה, אני מנסה להתרחק לפני שאעשה משהו שאתחרט עליו וממשיך לאסוף עוד ענפים.

כשאני חוזר לפינה שהיא יושבת, אני רואה שהיא מנסה להסתיר שהיא בכתה אז אני לא מדבר על זה, ומניח את הערימה של הענפים על הריצפה מספיק קרוב אליה אבל גם מעט רחוק כדי שלא תיפגע מהאש.

אני שולף מהכיס את המצית ומתכופף מעט ומנסה להדליק, הרוח די חזקה והמצית לא מספיק חזקה כדי להישאר דלוקה, אני מרגיש צל לידי ורואה אותה מתקרבת, היא מתכופפת לצידי ומנסה להסתיר את הרוח כדי שאוכל להדליק את האש, אחרי שתי ניסיונות אחד הענפים מתחיל להידלק ואני שומר עליו שלא יכבה, כשהאש מספיק חזקה אני מעביר אותה לשאר הענפים ולאט לאט המדורה גדלה.

פרנצ׳סקה מקרבת את הידיים הקטנות שלה ומנסה להתחמם, היא מתיישבת קרוב למדורה והצבע האדום מעיר את פניה היפות.  אני אוהב לראות את הצבע האדום עליה, אני נזכר בשמלה האדומה שהיא לבשה ביאכטה לפני כמה ימים והזין שלי שוב מתחיל להתקשות, הצבע הארגמן גורם לה להיראות כל כך קטלנית ובו זמנית תמימה. אני מביט על החתך שיש לה בכף היד ונזכר בטיפות הדם הקטנות שזלגו כשהצמדתי את הסכין שלי אל עורה הקטיפתי, הרגשתי כאילו אני בטראנס.

הייתי כמו פרא אדם לידה, חשקתי בה יותר מדי וחשקתי בדם, שילוב של שניהם זה כמו סם בשבילי.

אני מושך את התיק ושולף את השמיכה ומושיט לה אותה, היא רגע מתלבטת אבל אני לא מחכה, אלא מכסה את הכתפיים שלה. היא ממהרת לכסות את כולה בשמיכה וממשיכה להביט אל תוך הלהבות.

לברוח מהגורלWhere stories live. Discover now