פרק 7-ריידר

596 63 13
                                    

אם קודם הייתה לי אליה משיכה, עכשיו הייתי לגמרי אבוד, מכור, אובססיבי.

הבד הקטן היה רך ביד שלי, פאק.

לא תכננתי לגרום לה להתפשט מולי אבל היא שיחקה במוח שלי, גרמה לי לאבד שליטה כמו שאף פעם לא איבדתי. הייתי בטוח שהיא תפרוץ בבכי אבל היא עמדה כמו מלכה והורידה את השמלה הארורה מהגוף האלוהי שלה הסתכלה לי ישר בעיניים, מודעת היטב לתגובה שלי אליה.

ברגע שהשמלה נפלה לא הצלחתי לנשום, שלא לדבר על להסית ממנה מבט, השדיים שלה היו מושלמים, לא גדולים מדי אבל בהחלט מפתים, הפטמות שלה עמדו זרוקות מתחננות שאלקק אותם, הייתי צריך לגייס את כל השליטה שהייתה לי כדי לא לזנק עליה ולטרוף אותה.

ראיתי את התשוקה בעיניים שלה, הנשימות שלה הפכו להיות כבדות, הידיים שלה רעדו כשהיא הורידה את התחתון הלבן שהראה כמה היא תמימה וטהורה. ורציתי כל כך להשחית אותה, להפוך אותה לשלי.

הרעש של המים מאחורי הדלת החזיר אותי למציאות, עמד לי כמו טיל ועמדתי לגמור רק מלהסתכל עליה, פאק, כאילו הייתי נער חרמן בן שלוש עשרה.

הרמתי שוב את התחתון שלה לאף שלי וחייכתי, היא הפתיעה אותי שהיא זרקה אותו עליי, הייתה בה אש שרק חיכתה לפרוץ החוצה.

אחרי כל השנים שהיא הייתה צייתנית ושקטה, הצטברה בה רוח לחימה שרק העמידה לי את הזין מרגע לרגע, רציתי להיות זה שיגרום לה להשתחרר, שיגרום לה להישרף, להיות זה שהיא תשרוף אותו והיא בהחלט כבר התחילה לשרוף אותי במבטים הקטנים והתמימים שלה.

דלת החדר נפתחה ורובין נכנס עם שקית קטנה שביקשתי ממנו לארגן, הוא נעצר ליד הדלת כשראה אותי נשען על דלת המקלחת.

״אני מבין שהנסיכה קיבלה את מבוקשה?״ הוא סגר אחריו את הדלת, הניח את השקית על המיטה והתחיל לסדר את המגש האוכל שהוא הביא לה מוקדם יותר היום.

״הבאת את כל מה שביקשתי?״ ידעתי שאני לא צריך לשאול אבל לא רציתי שהוא ינסה לחקור אותי עליה יותר ממה שהוא כבר יודע.

הוא נתן לי את המבט שלו שאמר את מה שחשבתי.

הרעש של המים הפסיק ושמעתי דלת הזזה נפתחת ונסגרת.

רובין היה עדיין בחדר ולא הייתי מוכן שהיא תצא כשהיא לא לבושה, לא רציתי שאף אחד מלבדי יראה אותה.

אפילו שהוא היה חבר טוב שלי, מבט אחד לא במקום ואני לא אתאפק להכניס לו אגרוף.

הדלת נפתחה והיא עמדה במגבת שדי כיסתה את רובה, מרוב שהיא הייתה קטנה המגבת עברה את הברכיים שלה. טיפות קטנות את הכתפיים שלה ורציתי ללקק אותם ממנה.

היא נעצרה כשראתה את רובין בחדר, האחיזה שלה במגבת התחזקה אבל היא בכל זאת יצאה מהחדר.

״פחדת שאברח מחור הניקוז? אז הבאת גיבוי?״ היא התעלמה ממני והלכה לכיוון המיטה.

לברוח מהגורלWhere stories live. Discover now