הדמעות המשיכו לזרום כמו נהר כשאני לא הפסקתי לזעוק, הכאב היחיד שהרגשתי היה הלב שלי. לרגע אחד חשבתי שריידר אחר, שהוא שונה מכל הגברים שהכרתי בחיי אבל הוא בדיוק כמו כולם אם לא גרוע יותר, כי בניגוד לאחרים יש לו השפעה עליי.
אני מתחמת שהוא התרחק ממני והשאיר אותי לבד, הכאב בצוואר עדיין מורגש ואני נוגעת בעדינות באזור ומרגישה שהאזור רגיש, בטוח ישאר לי סימן.
כשהדמעות שלי ממשיכות לרדת אני מבינה שאני לא רק בוכה עליי, אני בוכה גם עליו. הצעקות שלי העירו אותי ולקח לי רגע להבין איפה אני נמצאת, הכאב שהיה בצעקה שלו טלטל לי את הלב.
מי שהיא לא הייתה, אלנה הייתה הסיוט שלו. כנראה סיוט שהוא חיי כל לילה אם ככה הוא מגיב אליה. תהיתי מי היא הייתה, מאהבת? או אולי אישתו? הוא לא נראה טיפוס שהיה נשוי אבל משום מה הרגשתי מעט קנאה.
אחזתי בראשי וניסיתי להסדיר את הנשימה, משהו לא היה בסדר איתי, הוא כמעט חנק אותי למוות וכל מה שאני מצליחה לחשוב מי זו הבחורה שאת שמה הוא צעק מתוך שינה.
לא ידעתי כבר מה לחשוב או מה להרגיש, הייתי כל כך רחוקה מלהיות בסדר, הייתי אבודה ברגשות שלי. ידעתי שמה שאני מרגישה לא תקין, כנראה פיתחתי תסמונת סטוקהולם או משהו כזה כי אין הסבר אחר למה שיהיה לי אכפת ממנו.
ריידר נעלם אל תוך העצים החשוכים ואני נשארתי ליד המדורה, שקלתי לברוח אבל ידעתי שאין טעם, הוא ימצא אותי בכל מקרה ואני הייתי עייפה מדי כדי להילחם.
האש במדורה החלה לדעוך והרוח הקרה הצליפה על הפנים שלי שהיו רטובות מהדמעות, ניגבתי את הפנים בשמיכה וקמתי לחפש עוד ענפים כדי להדליק את האש. ניסיתי להתיר את הקשר שריידר קשר סביב הקרסול שלי, אבל הקשר היה כל כך חזק שהאצבעות שלי נשרטו מהניסיון להתיר את הקשר.
לקחתי את החבל וסובבתי אותו סביב המותן שלי, עשיתי סיבוב קצר סביב המדורה מספיק קרוב כדי שעדיין אראה לאן אני דורכת ולאט לאט אספתי ענפים יבשים. חזרתי אל המדורה וזרקתי כמה ענפים אל המדורה והאש מעט התגברה, חזרתי אל השמיכה והמבטתי אל תוך הלהבות שהלכו והתגברו.
האש הייתה מרהיבה, כמו ריקוד, היא טיפסה והסתובבה סביב הענפים שהלכו ונשרפו, הרעש שלה הענפים נשברים מתוך המדורה היה כמו מוזיקה בתוך השקט ששרר סביבי.
הבטתי אל המקום שאליו ריידר הלך וכל מה שראיתי היה חושך, ניסיתי לרכז את עיניי ולראות אם הוא עדיין שם אבל היה חשוך מדי, הנחתי את הראש על ברכיים וחיבקתי את עצמי, מנסה להתחמם.
הגוף שלי היה חלש ותשוש, הנפילה מהגבעה לא עזרה לי בכלל, סימנים כחולים הופיעו על הרגליים שלי. משהו שלא הייתי רגילה אליו, בבית אבא תמיד דאג שלא נסתבך ונהיה יפות ומצוצחות. החיצוניות הייתה הנשק שלנו הוא נהג לומר, היה חשוב לו להשוויץ באישתו ובבנותיו היפות, כאילו היינו איזה פרס.
YOU ARE READING
לברוח מהגורל
Romanceפרנקי נולדה לעולם של כאב ודם היא לא בחרה בזה אבל כשאבא שלה משדך אותה לגבר אכזר היא מחליטה לקחת את הגורל לחיים שלי גם אם המחיר לכך הוא לשלב כח עם האויב. איך אומרים? האויב של האויב שלי הוא חבר? טריגרים: תכנים מיניים רצח דם חטיפה הטרדה מינית התקפי חרדה...
