בזמן שהגעת

פרק 17

נקודת מבט אליה:
יומיים לפני כן:
״להשפיל אותו?״ הילה שואלת אותי כשהיא עוד מנסה להרגע מהדמעות. ״בידיוק״ אני אומרת בחיוך זדוני. ״לפעמים שיש לי את החיוך הזה אני לא יודעת אם זה טוב או רע״ הילה אומרת לי ומתיישרת לישיבה. ״בשביל טוב, בשבילו? רע.״ הילה עדיין חושדת בי. ״אוקיי, אני עדיין לא בטוחה בזה במאה אחוז אבל ככה זה הולך ללכת. ביום ראשון את הולכת לנועם״
מה?״ היא כמעט צועקת, ״תני לי לדבר.״ אני מרגיעה אותה. ״ביום ראשון את הולכת לנועם לדבר איתו. בדיבור הזה אנחנו הולכים לחשוף סוד שלו, ויותר מזה. אנחנו נחשוף את מי שהוא באמת. אנס.״
אני אומרת להילה. ״אבל איך? למה את חושבת שיאמינו לנו?״
״כי יהיה לנו הקלטה, הקלטה שתפוזר לכולם.״ הילה נשמעת מסוקרנת. ״אבל זה לא הכל, את צריכה לגרום לו קודם כל שסלחת לו על התמונות ושפשוט היית בהלם בהתחלה. בנים כמוהו טטלה ליד בנות שמפתות אותם. אני יודעת שזה יעלה חלילה אבל חייב״ הילה לא אומרת לי כלום היא רק מהנהנת. ״אחרי שהוא יודה במה שהוא עשה בהקלטה את מסיימת את השיחה ואומרת שאת חייבת לחזור אלינו״ הילה מסתכלת עליי
״זה לא מספיק אליה״ היא מנענעת את ראשה. אני מתחילה לחשוב מה עוד ימרר לו את החיים אז אני מחפשת את השם שלו בגוגל במחשב שלי ״מה את עושה..״ הילה שואלת. ״הוא בא לפה מעיר אחרת נכון? מאה אחוז יש פה משהו עליו״ אני ממשיכה וממשיכה לחפש ״בינגו.״ אני אומרת והילה שואלת ״מה? מה כבר מצאת?״ ומסתכלת על המחשב שלי. שם יש כתבה עליו, כתבה שמספרת איך הוא היה מתעלל באנשים שנמצאים קרוב אליו. על איך שמצאו אצלו פורנוגרפיית ילדים. ועל זה שהוא היה עצור אבל שחררו אותו בערבות ואיך דאגו שכל כתבה תיעלם אבל כנראה לא מצאו את הכתבה הזאת. תאמת לקח כמה רגעים עד שמצאתי את זה אבל זה שווה את זה. ״פאק״ הילה אומרת ״אליה אני מתרשמת ממך, פוחדת אבל מתרשמת״ אני מגחכת ״תודה״ ישר אחרי זה אני מדפיסה מלא עותקים של הכתבה הזאת.
״מי ידע שהוא היה בן אדם דוחה״ הילה אומרת. ״אף אחד אם הוא התקבל לבית ספר הזה..״ אני אומרת וממשיכה לקרוא את הכתבה שרשמו עליו ואת הדברים המזעזעים שהוא עשה.
״אוקיי אליה אני חושבת שזה מספיק״ הילה מסתכלת עליי ״זה יותר ממספיק.״ אני אומרת בחיוך.
״אויש הילה איזה מסכן הוא... אין לו מושג על מי הוא נפל״ אני אומרת בחיוך.
הווה:
אני והילה יושבות בחדר שלי ומקשיבות להקלטה ״יכול להיות שזייפתי את התמונות האלה.. אבל אף אחד לא יאמין לך. למרות ש... זה נראה כאילו את רוצה את זה.״ אני מסכלת על הילה ואני רואה שאני נראית פגועה ״הבן זונה הזה, הילה אל תדאגי הוא עומד ליפול.״
הילה נותנת לי חיוך ואני מסדרת הכל.
יום למחרת אני והילה הגענו אקסטרה מוקדם ושמנו את הדפים של הכתבה שמצאנו בכל חור שיכלנו למצוא ככה שכולם יראו. ההקלטה מתוכננת להשלח לכולם בדיוק בשעה 10:00. למזלי לאחותי יש חברה שמבינה בכל הדברים האלו של המחשבים אז היא עזרה לי בזה.
אני דיי בטוחה שהכאב הפיזי יגיע אליו אחרי שכולם ידעו, מסכן. הם ישנאו אותו. המחשבה הזאת מעלה בי גיחוך. אני מסתכלת על הילה כשאני רואה שאנשים בשכבה שלנו מתחילים להגיע ואני אומרת לה ״שואו טיים״ הילה רק מחייכת.
עשרים דקות אחרי זה אוראל רצה אילנו ומראה לנו את הכתבה ״ראיתן?! הבן זונה הזה״ היא אומרת ״כן מזעזע נכון?״ אני אומרת בטון מזויף של הפתעה ואוראל מסתכלת עליי ועל הילה ״יקקות!״ שהיא הבינה שהיא צרחה ״זייפתן את זה?״ היא לוחשת ״נראה לך? חפשי את השם שלו בגוגל ותמצאי״
״מה..״ אוראל אומרת וישר פותחת את הטלפון שלה ומחפשת. אני יודעת שהיא מצאה את הכתבה המדוברת כי המבט על הפנים שלה יותר בהלם ממקודם. ״אמאלה״ זה הדבר היחיד שהיא אומרת. אני מסכלת על הילדים שמחזיקים את הדפים וזה הנושא היחיד שיש. עוד מעט הם גם ישמעו אותו מודה באשמה. אין יותר מאושרת ממני, בן נכנס לכיתה ומסתכל עלינו ״ידעתן מזה?״ הוא שואל. ״לא.״ הילה משקרת בשבילי ואוראל זורמת ״וגם אם היינו יודעות מה הבעיה?״ אוראל שואלת ״לא תהיה בעיה... פשוט זה היה מוזר אם את ידעת ועדיין היית איתו״ בן אומר להילה ״דיי בן.״ אני אומרת לו והוא מסתכל עליי. ״שלום גם לך״ הוא אומר
״שלום גם לך״ אני מחזירה לו. ״טוב עד כמה שזה״ אוראל אומרת ומזיזה את היד בין שנינו ״מרגש. אני והילה צריכות ללכת יש לי מלא דברים לדבר איתה עליהם.״ היא אומרת ולוקחת את הילה ביד והולכת.
״התרחקנו קצת״ בן מודה. ״יש מצב״ אני אומרת. ואנחנו עוד פעם. לא אומרים כלום, רק מסתכלים אחת על השני. ״התגעגעתי״ בן מודה בשקט ואני מצחקקת. ״כולה יומיים בן״ אני אומרת בחיוך והוא בא ומחבק אותי. אני מחבקת אותו בחזרה. כשאנחנו מתנתקים אני שואלת אותו ״איך מאיה?״
״היא בסדר גמור, רק שיש לנו בעיה״ הוא אומר ״בעיה?״ אני מודאגת. ״זה לא משהו רציני, אני ואבא שלי צריכים ללכת לקבר של אמא שלי ואין מי שישמור על מאיה״ הוא אומר ״אני אשמור עליה״
״מה?״
״אמרתי שאני אשמור עליה״ אני חוזרת על עצמי ״זה בסדר את לא חייבת״ הוא מבטל אותי. ״מי אמר שאני חייבת? אני רוצה. מתי צריך לשמור עליה?״ אני מסתכלת אל תוך העניים שלו ״היום בערב..״ הוא עוצר ״אבל זה בסדר אם את לא יכולה״
״בן אני יכולה. הכל טוב״ אני אומרת בחיוך. ״את מצילה אותי פה ממש, אני אבוא לאסוף אותך בערב. יש מצב שזה נחזור מאוחר בגלל ש-״ אני עוצרת אותו ישר ״אני לא צריכה הסבר. תחזרו מתי שתחזרו״ אני אומרת לו מחייכת. ״תודה.״ הוא אומר בקול שקט שמעביר בי צמרמורות כל פעם שאני שומעת אותו. ״תמיד״ אני אומרת בחיוך והצלצול מפריע לרגע שלנו ואנחנו יושבים בשולחן ומתחילים ללמוד.
-
בשעה עשר כולם ואני מתכוונת לזה שכולם שומעים את ההקלטה. נועם לא הגיע היום ואני גם מציעה לו שלא יבוא בכלל, אנשים שונאים אותו פה. ואין יותר מאושרת ממני.