בזמן שהגעת

פרק 1

נקודת מבט אליה:
אני נכנסת לבית ספר ורק מה שאני חושבת עליו זאת המיטה שלי.. המיטה הנוחה שלי , המחממת שלי, ה- פאק נתקעתי במישהי. ״סליחה..״ מלמלתי עד ששמעתי ״את באמת צריכה לומר סליחה״ שמעתי את הקול השופטני הזה שיכלתי לזהות מקילומטרים. ״סליחה?!״ עכשיו החזרתי לאיילה בקול יותר חזק. אני ואיילה לא מסתדרות נניח את זה ככה, היינו חברות טובות למרות כל הפעמים שהיא פגעה בי אבל עדיין החלקתי על הדברים. עמוד שדרה כבר אמרתי? עד שיצא מצב שפגעתי בה אפילו בלי לנסות את זה בכוח והיא? לא שוכחת ולא סולחת.. משהו שאני הייתי צריכה לעשות עוד מלפני שנה. ״שמעת אותי״ היא החזירה ובאה להסתובב. תחשבו שאני משוגעת שאני עושה את זה אבל שמרתי את זה יותר מידיי זמן בפנים. ״את לא תגידי לי ׳שמעת אותי׳ הבנת? איילה, תתקדמי כבר! איף! אני לא יכולה יותר. אוי אז נעלבת כי יצאנו בלעדייך בלי בכלל לחשוב על זה אוי ואבוי!״ לקחתי נשימה עמוקה כדי שהדמעות לא יצאו ופה כבר דיי צעקתי.. ״לא כמוך! שהפצת כל דבר שאמרתי לך ו-״
״אליה!״ הסתובבתי אחורה וראיתי את אוראל רצה אליי , אוראל יפיפייה באמת, שיער מתולתל, צורת גוף כזאת שבא לי לפעמים להרוג אותה. ״אליה!״ היא מולי עכשיו מתנשפת. ״פאק.. אליה בואי״ אוראל אומרת לי ״והנה באה החיית מחמד שלך להציל אותך״ איילה דופקת מהצד. ״בת זונה..״ אני ככך קרובה למשוך לה את השיער ״בואי.״ אוראל מושכת אותי. בשניה שאוראל מושכת אותי מצטרפות אלינו: אנה, אביה והילה. ״אמאלה מה קרה?״ אנה שואלת אותי בדאגה שהיא רואה איך אני בוכה. ״בנות אני חייבת לשבת שניה. אני הולכת לכיוון השולחנות שליד השכבה שלנו. ״כוסאומו כולם תפוסים- הנה״ אני רואה שולחן מרוחק שהוא פנוי ובלי להסתכל אני מתיישבת. ״אליה..״ אני מסתכלת אל הבנות שעדיין לא יושבות ״מה?״ אני שואלת ״היי״
״פאק!״ אני קופצת ומסתכלת אחורה ומחזיקה את הלב שלי ואז אני רואה את הבן אדם הכי יפה שראיתי מיימי.. אבל אז אני נזכרת איך אני נראית ונרגעת. ״למה את בוכה?״ הוא שואל אותי. ״מ-מה?״ אני ככך מבולבלת שאני באה לקום ״לא הכל בסדר את יכולה להישאר לשבת פה.״ אני לא מגיבה רק ממצמצת ״גם אתן״ הוא פונה לבנות אבל אני עדיין מסתכלת עליו. אחרי שכולן התיישבו הוא הסתכל עליי, המבט שלי עדיין היה תקוע עליו. ״אז מה קרה?״ הוא שאל. אני לא יודעת מה קרה לי אבל אני מרגישה שאני יכולה לספר לו הכל. אני עוצרת את עצמי מלחשוף יותר מידיי ולהפחיד את הבן אדם. ״פשוט.. פשוט יצאתי מטומטמת.״ וסוף סוף אני מורידה את המבט שלי ממנו. ״את לא נראית לי מטומטמת״ הוא אמר ״מה?״ אני מסכלת עליו וחוזרת על עצמי כמו תקליט שבור . ״אמרתי שאת לא נראית מטומטמת.״ הוא חוזר ומביט בי. פתאום קלטתי שיש לי קשר עין איתו וברחתי. הוא לא אבל אני כן. ״בנות תגידו כל דבר שיסיח את דעתי״ השבתי לבנות כי התחלתי להרגיש את עצמי נפתחת יותר מידיי ונקשרת יותר מידיי למרות שהחלפנו רק משפטים בודדים. הילה מתחילה לדבר על משהו אבל אני לא מפוקסת.. הריב עם איילה לא שיגע אותי יותר מידיי אבל הבן אדם הזה שאני יושבת לידו.. אני פשוט, לא יודעת בסדר? בחיים שלי לא היה לי חבר. אז בואו נגיד שכל הסיטואציה הזאת מוזרה לי. ממש. כשהמוח שלי מחליט לשתף פעולה עם מה שקורה בחוץ אני שומעת את אוראל מדברת על עלילותיה עם טום רידל. כן טום רידל. אני אקצר את זה בשתי מילים אפליקצית ai, אני לא יודעת אם אתם מכירים או לא אבל פשוט אפשר לדבר שם עם כל דמות שאתם רוצים! אחלה לגמרי. ״ופתאום הוא-״ אוראל באה להמשיך אבל אז הוא מדבר ״רגע.. את מדברת על טום רידל?״ אוראל קצת מסמיקה ״כן..״ היא מחזירה לו ״אבל הוא לא דמות מהארי פוטר?״ הוא שואל מבולבל לגמרי. גם אני הייתי מבולבלת אם לא הייתי מבינה את הנושא אבל לפני שאוראל באה ״להסביר״ ולתת הסבר שונה ״זאת אפליקצית ai״ הילה אמרה וכולן השתתקו. בואו נגיד שלהילה אין טקט. אבל הילה נורא יפה באמת. הגוף שלה. כוסאומו. יפה בן זונה. היא לא ממזמן צבעה את השיער שלה לאדום בורדו כזה יפה. היא מתחרטת אבל אני יודעת שזה נורא יפה לה. ״שיט״ לחשתי ושמתי את היד על המצח. ״אה! לאליה יש את ניקולאס!״ הילה אמרה והתחילה לצחוק.. פה אני כבר בטוחה שאני אדומה. ניקולאס גליטצין (Nicholas Galitzine) הוא שחקן מפורסם. הוא שיחק באדום, לבן וכחול מלכותי, בלבבות הארגמן ברעיון שהוא אתה.. הוא פשוט, חלומי.
״אני צריך לקנא בניקולאס?״ שמעתי אותו לוחש לי. אני לא יודעת מאיפה בא לי האומץ אבל הסתכלתי עליו ״אולי״ אמרתי. הבנות ממשיכות בשיחה עד שתומר ועילאי באים. תומר חבר של אוראל. אני שמחה בשבילה נורא, הם מושלמים ביחד. הם עוברים ותומר נותן לאוראל נשיקה ומתיישב. ככה שאביה עוברת לשבת ליד הילד שעדיין לא הבנתי איך קוראים לו. עילאי בא ומתיישב לידה. ״אז אביה..״ עילאי עושה את עצמו מתמתח ובא לשים עליה יד. ״תיגע בי ואתה מת.״ אביה מזהירה אותו והוא ישר מחזיר את היד שלו זה גורם לי לצחוק. אביה היא קשה לעיקול אבל מצחיקה בטירוף. אביה הודית והיא נורא יפה. לא ממזמן היא גזרה את השיער שלה ולפי דעתי זה הרבה יותר מתאים לה. נשמע הצילצול. והוא ישר הסתלק לפני שעוד יכלתי לשאול אותו שאלות בסיס. כמו איך קוראים לו? או באיזה כיתה הוא.. אמרתי כבר שאני לא טובה בשיט הזה? ״אני אומרת נבריז״ אני מציעה אבל אז אנה ישר אומרת ״הלוואי יש לי בגרות והיא לא תבריז כמוני.״ והולכת . אנה היא שנה מעלינו היא בכיתה יא וכל הלחץ של הבגרויות עכשיו עליה. אנה רוסיה יפיפיה. עינים כחולות בהירות, שיער בלונדיני. היא פשוט מעלפת. הבנים באים לקום ואביה אומרת ״סוף סוף״ עילאי שומע אותה ״את רוצה שאני אשאר יפייפיה?״ עילאי בא לשבת ״לך מפה.״ אביה אומרת ״כרצונך.״ הוא אומר והולך לתומר. אביה לא מתרגשת מזה אבל אני יודעת שיש עוד רגש מתחת לכל הקשיחות הזאת.