"קים!" צעקה חזקה מעירה אותי משנתי המתוקה.
אני נעמדת בבהלה וצעוקת "לא ישנתי!" צחקוקים נשמעים מהילדים בכיתה והמורה נאנחת. "קים את חייבת להתחיל לישון בלילה הבגרויות מתחילות עוד מעט" קולה נשמע מיואש ואני מצחקקת במבוכה וחוזרת לשבת.
אוי שיעור כל כך משעמם! אני לא מבינה אם המורים רוצים שנלמד אז שילמדו את זה מעניין.
המורה חושבת שאני נשארת ערה בלילה כי אני לומדת אבל אני לא זוכרת שפתחתי ספר לימודים אחרי שעות בית ספר בחודשיים האחרונים...
הספרים היחידים שקראתי הם של הבחורים של טומן! ורומנטיקה ומאפיה...
הצילצול מתנגן בקול ואני כבר בדרך לשער עם תיק על הגב...
אני פשוט שונאת את בית ספר דווקא את הדברים החשובים בחיים הם לא מלמדים אותנו. יקולל מי שהמציא את בית ספר!
ליד הבית שלי שוכבת אישה זקנה השיער שלה שחור וגם השמלה הגדולה שהיא לובשת.
"היי את בסדר?" אני רצה אליה ועוזרת לה לקום. מה לעזעזל קורה אם האנשים פה שלא עוזרים לה לקום?!
"תודה חמודה" האישה הזקנה אומרת ומתקרבת אליי "מה את עו-" אני משתתקת כשהיא מתחילה למשש את הפנים שלי. אוי שיט, רגע, היא פדופילית?
למה זה קורה לי?! כן אמ אני לא נשארת עוד דקה איתה.
"אני לא פדופילית תרגעי" היא אומרת בגילגול עיניים. למה לעזעזל הקול שלה נשמע של אישה בת עשרים?!
על מה לעזעזל אני חושבת השאלה האמיתית היא למה לעזעזל היא ענתה לי על תשובה שלא שאלתי בקול?
רגע! היא יכולה לשמוע את המחשבות שלי? היא מכשפה או משהו כזה?
"אולי" היא נעמדת ועיניי נפתחות בהלם.
אוקיי מעכשיו אני ישתה יותר מים. אני חושבת שאני מתחילה להזות.
"אני יגשים לך משאלה על כך שעזרת לי מה תרצי ילדה?" היא שאולת ואני עדיין בהלם.
אוקיי היא משוגעת! משוגעת לגמרי.
אבל גם אני משוגעת כי אני צועקת בחיוך
"להיות דמות בבחורים של טומן!"
"אם כך את רוצה זה מה שיקרה" היא אומרת צוחקת מה היא חושבת שאנחנו בסיפור אגדות?
"מה" אני ממלמלת שהאישה נעלמת אחרי מצמוץ אחד שלי, אבל הצחוק שלה עדיין מתנגן כאילו שהיא פה.
אממ..אוקי?
"טוב לחזור!" אני צועקת ונכנסת לבית אני נועלת ושמה את המפתח על השידה שליד הדלת. הבית שלי לא גדול ויש בו רק 2 חדרים החדר שלי והסלון ההורים שלי מתו לפני שנתיים מתאונת דרכים ואין לי אחים אז אהי גרה לבד, לא שאני מתלוננת על זה, הממשלה משלמים לי על הבית ככה שאני לא צריכה לעבוד!
אני קופצת על המיטה ומדפדפת בטלפון בשיעמום.
מעניין מה אם הזקנה... "איך לעזעזל הייתי יכולה להיות כל כך טיפשה שבאמת אמרתי לה מה חלומי?"
לעזעזל אני מקווה שאף אחד לא ראה את זה.
אחרי עוד חצי שעה אני נרדמת אבל שינתי לא רגועה כי היא פאקינג מופיעה לי בחלום.
"היי זו את מהרחוב!" אני צועקת ומתקדמת אליה.
היא מחכה שאני יגיע אליה ושאני מולה היא מתחילה לדבר.
"את גרה לבד ואין לך חברים הרחקת את כולם ממך ואת רק קוראת בספרים החיים שלך עצובים ובגלל זה אני יעזור לך אבל אחרי שהחלום שלך יתגשם את תצתרכי להתמודד לבד."
איך היא? למה? החיים שלי באמת היו כל כך עצובים? כן, חייתי לבד עשיתי מה שאני רוצה אכלתי והלכתי לישון מתי שאני רוצה לא אמרו לי לא, אבל זה היה בודד תמיד היה לי בודד. לא היה לי מישהו שיגיד לי להפסיק או לאכול, לעזור לי בלימודים, תמיד הייתי לבד ורק עכשיו אני מבינה כמה זה עצוב.
היא התקדמה והסתכלתי עליה לא העזתי לזוז אפילו לא צעד.
היא נעצרה ליד שער גדול שהיה מלא באור לבן אי אפשר לראות מה יש מאחוריו. זה נראה כמו הכניסה לגן עדן.
הבנתי. אני צריכה לעבור את זה בשביל להגשים את החלום שלי נכון?
חיוך עדין עלה עלה על פניה. בנשימה עמוקה התקדמתי עד שעמדתי מול השער.
"בהצלחה" הזקנה אמרה. הסתכלתי עליה ועיניי התרחבו השיער שלה היה לבן וארוך העיניים שלה היו כחולות היא הייתה נראת בערך בת 20.
וואו היא יפה. לקחתי שוב נשימה עמוקה עצמתי עיניים ונכנסתי לתוך השער, זה מרגיש כל כך נעים כאילו האור בעצמו מחבק אותי, מגן עליי מהרוע בעולם ואומר לי שהכל יהיה בסדר.שאני אהיה בסדר.
----------------
כבר אומרת אני אשנה קצת את ההתנהגויות של הדמויות ואת העלילה אז מי שלא אוהב מוזמן לא לקרוא ומי שכן מוזמן להגיב ולדרג ♡
YOU ARE READING
אני ב...הבחורים של טומן?!
Fantasiאז כן חברים אני רק ילדה בת 16 רגילה שקראה את הספרים של הבחורים של טומן ותמיד רצתה להיות בו אבל איך לעזעזל זה קרה שאני באמת בתוך הספר?! הדמויות והעלילה לא שייכים לי הם שייכים לקלואי וולש המלכה!!!
