תשוקה מסוכנת

Part 1

הקדשה

מוקדש לכל הנשים שהולכות על הקצה, שנמשכות לאסור ומוצאות כוח במקום שבו הפחד פוגש את התשוקה.
לכל אלה שמעזות לאהוב בלי פחד, גם כשהלב עומד על סף התהום.

גבריאל
העיר נעטפה באור הערב, והשקיעה שצבעה את השמיים בכחול עמוק כמעט הרדימה את העולם שסביבי. אך בתוך השקט הזה, עמדתי בצילו של הבניין שממול, מביט בעיניי הקפדניות דרך חלון המשרד של אמיליה. השעון הראה שש שעות ערב, והעולם סביב היה מלא ברקע רגיל ויומיומי. עבורי, זה היה הרבה יותר זה היה עולם של תשוקה מסוכנת, שבה כל פרט, כל תנועה שלה, היה כמוסה בתשוקה אפלה שנדלקה בתוכי.
המעקב שלי אחרי אמיליה לא היה רק משימה הוא היה התמחות באומנות אפלה של תשוקה ואובססיה. היא נכנסה למשרד שלה, ואני הייתי מוצא את עצמי בעמידה כמעט קדושה מול חלון המשרד. ראיתי אותה מתיישבת על כיסאה, פותחת את תיק העבודה שלה. כל תנועה שלה נראתה לי כמו ריקוד מטריף, כמו אקט פרטי שאני זוכה להיות צופה בו מבלי שהיא תהיה מודעת לכך. כשהיא שחררה את שערה, שהיווה עיטור פרוע על צווארה, אני הרגשתי את הלב שלי פועם במהירות כמו מישהו שעומד על סף תהום, נמשך לעמקי הסכנה שלה.
כשהיא התפנתה מהעבודה והחלה לארגן את חפציה, הרגשתי כאילו אני לוקח חלק בסוד שהיא חולקת רק עם עצמה. כל תנועה שלה מהאופן שבו היא משחררת את התיק שלה, ועד איך שהיא מיישרת את הגב, חשפה שפע של תשוקה שלא ניתן להסתיר. האור מהחלון שעטף את גופה המקסים היה כמו נייר צל על תצלום בלתי ניתן להפרדה כל פרט היה בולט יותר. תחושת המתח הייתה כמו דחף חזק שמתפשט לכל אברי, מתחיל באותו חלק נעלם של הנשמה שלי שהתהפך ונשאב לתוך המעקב.
כשהיא יצאה מהמשרד, הרגשתי את התשוקה שלי מתגברת עוד יותר. היא הלכה בקצב רגוע, ועם כל צעד שהיא עשתה, הרגשתי את היכולת שלי להרגיש את כל ניואנס קטן מהתנועות שלה. כל פריט שלבשה, כל סיבוב של גופה, היה כמו סיפור של תשוקה שנחשף רק עבורי. עקבתי אחריה מרחוק, עם כל אמצעי ההסוואה שלי, מרגיש את האדרנלין שלי גואה כשהיא נכנסה לתוך ביתה.
הייתי צמוד לצללים, כל תנועה שלה שוחחה איתי בשפה של תשוקה וסכנה. כשהיא נכנסה לבית שלה, הרגשתי את המתח עולה. כל פרט קטן בבית, כל ניואנס בתנועות שלה כל אלו הוסיפו לתחושת החיבור העמוק שלי אליה. הגעתי למצב שבו כל דבר שהיא עשתה היה גורם לליבי לפעום חזק יותר, כאילו כל מה שנשאר זה רק להיכנס ולהיות חלק מחייה. התשוקה שלי אליה הייתה כמו לבה לא נגמרת, כל מבט, כל צעד שלה, היה כמו יריית דימוי בלתי נראית שחדרה לתוך כל תא בגופי.
הסכנה של להיות קרוב אך בלתי נראה הייתה מתוקה ומעוררת. הרגשתי את התשוקה האפלה שלי כלפי אמיליה מחממת את כל גופי, כל מחשבה על איך אני מתקרב לעולמה הייתה כמו צריבה של אש פנימית. בכל פעם שהיא נגעה בעצמה, בכל פעם שהיא זזה באור החמים, הרגשתי את האפלה שמהדקת את אחיזתה בי. התחושה של להיות קרוב, להרגיש את התשוקה שלה, אך לא לגעת הייתה כמו עינוי מתוק, סוג של תשוקה שלא ניתן היה לרסן.
בסוף הערב, כשכל האורות בבית שלה כבו והעיר סביב נראתה מרוחקת ומרגיעה, הרגשתי שאני נתון לפיתוי מתמשך. התשוקה שלי לא עזבה אותי, היא רק התעצמה, ממתינה להזדמנות הבאה, להזדמנות שבה אוכל לחדור אל תוך עולמה האפל והכמוס. הציפייה הייתה כל כך מתוקה ומסוכנת, כמו סוד שממתין להיחשף. ידעתי שהמעקב שלי לא ייפסק, אלא יימשך עד שנגלה מה קורה כשפני התשוקה והסכנה נפגשים.