תשוקה מסוכנת

Part 7

גבריאל

המציאות השתנתה סביבי כשהגעתי לעמדת התצפית שלי. העשן מהסיגריות שלי התפשט באוויר הקר, והעיר שסבבה אותי נראתה כה רחוקה, אפילו בלתי נראית. חדר המסתור שלי היה שקט, חוץ מהלחישות של הרוח שמלטפת את החלונות המושחרים. הגעתי למצב שבו השהות שלי בתצפית הפכה למעין טקס קבוע, אך הלילה הזה היה שונה. זה היה לילה שבו התשוקה שלי התפשטה לגבולות שלא חשבתי עליהם קודם.
מבעד לחלון, ראיתי את אמיליה מתהלכת בבית שלה, עייפה מהיום החולף. לא יכולתי להימנע מלבחון כל תנועה שלה, כל נשימה שהוציאה. בכל יום שעבר, התחושות שלי כלפי מה שראיתי הפכו יותר אינטנסיביות, והדחפים שלי התחילו להשתלט עליי. הצורך להיות קרוב אליה, לגעת בה, הפך לאובססיה, עד שלא יכולתי לשים לב שהמעקב שלי מתערבב עם רגשות מיניים.
צפיתי בה בקפדנות, בכל נשימה שלה, בכל תנועה של אצבע. כל פרט קטן היה כמו ניצוץ של תשוקה, והייתי מנותק לחלוטין מהעולם שסבב אותי. השעות שעברו הפכו את התשוקה שלי לאובססיה שהייתה קשה מאוד לשלוט בה. האזנתי לה, ראיתי אותה מתחילה להירגע בבית שלה, ואני הרגשתי את הדחפים שלי גוברים.
התחושה הייתה כל כך אינטנסיבית שבסופו של דבר נכנעתי לדחפים שלי. הרגשתי את התשוקה שלי מתפרקת מבעד לכל ציפייה. היד שלי החלה ללטף את עצמי, כל מגע היה מלווה במחשבות על התמונה של אמיליה, על איך שהיא נראית, על מה שהיא עושה. כל תנועה שלה הייתה כמו חלק מהמשחק שלי, וכל גירוי שלי היה חודר לתוך התחושות האפלות שלי.
לא יכולתי להימנע מהמגע הבלתי פוסק, היד שלי עשתה את דרכה בצורה שלא התכוונתי לה. הדחף היה כל כך חזק עד שהרגשתי איך כל מחשבה שלי מתרכזת בתשוקה שלי. התחלתי לגעת בעצמי ולמשש את הזין שלי, תנועותיי היו בלתי נשלטות, עם כל נגיעה שהתמקדה בקווים החדים של התשוקה שלי, בסיפוק שאני לא יכולתי להימנע ממנו. הנשימות שלי הפכו למהירות יותר, כל תחושת מגע הייתה ממלאה את החדר
בתחושת חום אינטנסיבית.
התחושה הייתה אינטנסיבית כמעט בלתי נשלטת. במהלך השעות שבהן ציפיתי בה, הידיים שלי לא יכלו להימנע מהמגע שלי בעצמי. הרגשתי איך התשוקה שלי כלפיה פועלת עלי בצורה שמגרה אותי, ואני נתפסתי בשעבוד לתשוקות שלי. התמונה שלה, התנועות שלה, כל פרט שצפיתי בו חידד את התחושות שלי והוביל אותי למצב שבו לא יכולתי להימנע מהמגע הבלתי פוסק שלי בעצמי.
הכאב המתוק של התשוקה שלי היה בלתי נסבל, כמו שעון חול שממלא את כל רגעי ההמתנה שלי. כל מגע שלי בעצמי היה מלווה בתשוקה שראיתי בה, ובסופו של דבר נכנעתי למתח והנאה שהציפו אותי. העור שלי היה רגיש לכל מגע, והנשימות שלי הפכו לקטועות, כאילו כל חלק בי היה קונטרה לצורך החזק שלי להיות קרוב אליה.
כשסיימתי, הרגשתי צורך לפנות את רגשותיי בדרכים אחרות. הוצאתי מהכיס את פיסת הנייר שהכנתי מראש, והעט שלי עבד במהירות. הכתב שלי היה מהיר, דחוף, מלא בתשוקה שנבעה מהתצפית שלי עליה. כתבתי:
"אמיליה, את לא יכולה לברוח מהאמת. אני עוקב אחרייך, ואני חלק מהעולם שאת חיה בו. את נמצאת בסכנה שאינה נוגעת רק למי שאת חושבת. האובססיה שלי לא נובעת רק מהצורך לשמור עלייך, אלא גם מהתשוקה שגורמת לי להרגיש כל פרט בחייך. אני לא רק עוקב אלא גם מונע מהסכנה האמיתית להתקרב אלייך. התוכנית החשוכה שמאיימת עלייך מחייבת אותי לשמור עלייך, להגן עלייך מהאויבים האמיתיים שמאיימים על חייך. המשיכי לחקור, אך זכרי כל מה שאת מוצאת, כל פעולה שלך נוגעת במציאות שסבוכה יותר ממה שאת יכולה לדמיין. חיי שלך קשורים לשלי, ואני כאן בכל צעד שלך. אני מקווה שההבנה הזו לא תפריע לך אלא תגן עלייך.״
הנחתי את הפתק על השולחן שלה, ליד המסמכים שלה, והשאיר אותי בתחושה שמה שראיתי מהחלון לא יימשך לנצח. הייתי מבטיח את שלומם של כל פרט ופרט, מהפחד שהפך למובנה בתודעתי. ההרגשה של להיות שותף פעיל במצב שהיא לא מודעת לו הייתה מעוררת רגשות מעורבים של שליטה ותשוקה בלתי ניתנת להכחשה.
כשהחזרתי את עצמי לתוך העולם הפנימי שלי, ההבנה שאני חלק מהסיפור הזה, מהמשחק המסוכן שמסביב, התחדדה. לא יכולתי להימנע מהמחשבות על כך שכל צעד שהיא תעשה, כל רגע של תנועה שלה, ימשיך לחדור לתוך התשוקות שלי ולמנוע את הסכנה שהיא עשויה להיתקל בה.
אני יודע שהמשחק הזה נמשך, ואני חייב להמשיך לעקוב, לנהל את הסיכון, ולתת לאובססיה שלי להיות חלק מהמשחק שבו אני שומר עליה. אך בכל צעד אני חייב להיות זהיר, לשמור על התחושות שלי ולוודא שהאויבים האמיתיים לא יגיעו אליה לפני שיהיה מאוחר מדי.

איך עבר עליכם הפרק נסיכים ונסיכות שלי ?❤️ מה תחושתכם ?
האם אהבתם את הפרק ותרצו פרק נוסף ?
אתם לא יודעים מה אורב לכם באפלה.