תשוקה מסוכנת

Part 9

אמיליה

היום החל כמו כל יום אחר, אך ההרגשה שמשהו גדול עומד לקרות הייתה תלויה באוויר. אחרי הביקור הקשה מהסטוקר שלי, הקדשתי את כל הזמן שלי לחקירות נוספות בנוגע לפושעים הגדולים בלונדון. חפרתי בכל פיסת מידע שניתן היה למצוא על "לוסיס" והקשרים הפנימיים שלהם, מתוך תקווה למצוא משהו שיכול להניח לי את דעתם ולהפחית את הסיכון שלי.
בעוד שורות הקוד נמתחות על המסך, מצאתי מידע שגרם ללב שלי להחמיץ פעימה. הראיות שקיבצתי הצביעו על קשרים מסועפים בין "לוסיס" לבין קבוצות פשע בינלאומיות וארגוני טרור. כל פרט, כל קשר חדש שגיליתי, חיבר אותי לתמונה האפלה והמורכבת שמתחילה להתפשט לנגד עיני.
פתאום, המסך שלי התחיל להבהב. מחשב שלי, אותו כלי שנשמרתי עליו בקפדנות, החל להציג הודעות באופן אוטומטי, כאילו נשלט על ידי ידיים בלתי נראות. הפחד תפס אותי באותה שנייה, והכעס התערבב בו. על המסך הופיעה הודעה, מכתב קצר, אבל מלא באיום ברור:
"אמיליה,
אם את לא תשחררי את המידע שלך ותשכחי את כל מה שלמדת עלינו, את בסכנה איומה. יש לך 24 שעות להיפטר מכל רמז למידע הזה ולהפסיק לחקור אותנו. כל ניסיון נוסף לחשוף אותנו או להתקרב אלינו יגרום לך להיתקל בתוצאות בלתי נסבלות. חייך, חיי אהוביך, ועתידך עומדים על הכף.
לוסיס."
הודעה זו לא הייתה רק איום, אלא התחזתה להתראה רצינית. כל פרט במחשב שלי, כל קובץ, כל מידע שהכנסתי, היה תחת מעקב מדויק. לא היה לי ספק שהם יודעים בדיוק מה עשיתי ומה אני מתכוונת לעשות. התחושה הייתה כמו שחתית לחדר סגור עם יציאות חסומות.
תוך זמן קצר, התחלתי לנסות להוציא את המידע מהמערכת שלי. הייתי חייבת לנסות לפעול במהירות, אבל כל פעולה שלי הייתה משקפת את הפחד שהציף אותי. חיפשתי דרך להסיר את כל המידע, למחוק כל רמז למידע עליהם, אך הידיעה שמה שאני עושה עלולה לא להיות מספקת הוסיפה למתח שלי. התוכנית שלהם לא הייתה רק לאיים, אלא להרתיע אותי ממעשים עתידיים, אך לא יכולתי להרשות לעצמי להיכנע.
כל צעד שעשיתי התנהל תחת עיניים חסרות רחמים, ופחדתי מההשלכות של כל פעולה שיכולה לחשוף אותי. היו רגעים שבהם נבהלתי מהאופן שבו הם הצליחו לחדור למחשב שלי ולשלוט עליו, כמו לחדור לתוך חיי האישיים ולשחק עם התודעה שלי.
התחלתי לשאול את עצמי שאלות רבות האם אוכל למצוא דרך לחדור להגנה של "לוסיס" ולגלות יותר עליהם? האם זה נכון להמשיך לחשוף את האמת אם המשמעות היא לסכן את חיי? כל שנייה שניסיתי לנהל את הסיטואציה הרגישה כמו משקל כבד שנופל עליי. הבנתי שאני עומדת בפני החלטות גורליות, ושכל צעד שלי ישפיע על עתיד חיי.
עם המידע שנמצא בידיי, השעה הייתה מצומצמת, ואני ידעת שהייתי צריכה לפעול במהרה. הפחד והעצב היו תמהיל שהוביל אותי להתרכז בהשגת מטרותיי, אך כל תנועה שעשיתי, כל מידע שהסרתי, היה חלק ממערכה שנראה שאין לה סוף.
בעוד אני ממשיכה להילחם על חיי ועל החירות שלי, אני יודעת שמה שאעשה עכשיו יכול להניח את יסודות הדרך שלי לעתיד או להוביל אותי להתרסקות מוחלטת. הזמן היה החבר הכי פחות נאמן שלי, ואני מצאתי את עצמי רודפת אחרי שעות, כשאני נלחמת באויבים שלי ובזמן שמצמצם את מרווח הפעולה שלי.

איך היה הפרק נסיכים ונסיכות שלי ?