גבריאל
השעון הראה שלוש אחר הצהריים, ואני נכנסתי למשרד החשוך, מקפיד על כל פרט בתשומת הלב שלי. חדר העבודה היה מרוהט בפאר, עם רהיטים כהים ותמונות של נופים אטמוספריים, כאילו מישהו רצה להסתיר את האמת מאחורי הדלתות הסגורות. האדם שעמד מולי היה מישהו שנראה כמי שמצליח להסתיר הרבה יותר מאשר מה שגיליתי עליו. זה היה ויקטור ריינס, האדם שהטיל עלי את המשימה לעקוב אחרי אמיליה.
ויקטור היה דמות מסוכנת, כמעט כאילו נחתה מהעולם התת-קרקעי של שוק הצללים. שיערו היה אפור, פניו נראו כחריצים של חוויות חיים רבות, ולבושו היה מוקפד אבל שמרני כמו אדם שיודע בדיוק מה הוא רוצה ושומר על צעדיו בזהירות. ניכר שוויקטור לא היה מהסוג של מדבר הרבה, אלא מישהו שמעביר מסרים עם מעשים ולא במילים.
"יש לך עדכון?" קולו היה ניחן במוזיקליות קרה, כמעט שורף את האוויר בחדר. הגעתי עם תיק מידע שמילאתי בקפידה, הכולל תיעודים של כל צעד שלה. נמשכתי להכין אותו, כל פרט קטן, כל ניואנס שיכול לספר על חייה אך התחושות שלי היו שונות. התחושה הייתה כאילו אני מקבל מידע אבל גם נאמן למישהו שמבקש ממני לגלות דבר מסוכן.
"כן, אדוני," אמרתי, מסדר את החומרים על השולחן. ויקטור הביט בהם בקפידה, מסנן את המידע בתשומת לב. "אמיליה ממשיכה לנהל חיים רגילים, אך יש תחושה שהיא נמצאת תחת מעקב, אולי גם יש סוד שהיא מסתירה."
ויקטור הרים עין אחת, כאילו מה שראיתי הוא רק טיפה בים של מידע שהוא כבר יודע עליו. "אתה חושב שהיא חשודה?" הוא שאל, קולו מרוכז, אך נוכחותו דרשה תשובות נוספות.
"לא בטוח," עניתי, מנסה לשמור על איפוק. "אבל התחושות שלי הן שהיא נושאת משהו שמתחבא מעבר לאופק. כל נגיעה שלה, כל צעד שלה מעורר את הסקרנות שלי. אני מוצא את עצמי מגלה דברים שהיא לא יודעת שאני רואה."
ויקטור נאנח והטיל את מבטו על התיק שנשאר פתוח. "לא שואלים שאלות, גבריאל. אנחנו נוטלים על עצמנו סיכונים, וזה חלק מהמשחק. אמיליה היא חלק מהפאזל שאנחנו צריכים לפתור." קולו היה עז, מרוכז, ואמר משהו מעבר למילים כאילו יש משהו עמוק יותר שמתמשך מעבר לחדר הזה.
הרגשתי תחושת מתח גואה באוויר, מוודא שאני לא נופל מהציפיות שלו. "אני מבין," עניתי, מנסה להישאר רגוע. "אבל יש משהו שצריך לדעת. התחושות שלי הן לא רק מידע, הן גם משקפות את התשוקה שלי למה שאני רואה, וזה מה שמוביל אותי להרגיש שהסיפור שלה הוא לא פשוט כמו שהוא נראה."
ויקטור חייך חיוך קטן, כמו מישהו שמבין את השפה השקטה שמתרקמת בינינו. "אכן, התשוקה שלך משחקת תפקיד, אבל אל תשכח הידע הוא כוח. אנחנו לא כאן כדי להתרגש, אלא כדי לגלות את האמת ולבצע את המשימות שלנו כפי שצריך. המשימה שלך היא להמשיך לעקוב ולדווח. עדיף שתשאיר את הרגשות שלך בצד."
התחושה שהייתה לי הייתה כאילו אני מונע על ידי חוטים בלתי נראים, לא רק המעקבים שלי אלא גם המשקל של הציפיות של ויקטור. "הבנתי, אדוני," אמרתי, מסתובב עם התיק שלי ביד, מוכן לצאת ולהתמודד עם מה שממתין לי.
כשצעדתי החוצה, הרגשתי את החום של העיר מלטף את עור הפנים שלי, תחושת התשוקה שלי כלפי אמיליה לא נעלמה. למעשה, היא רק התחדדה. נותרתי עם הרגשה שהסיפור שלי רק מתחיל להתגלות שיש פינות רבות שאני צריך לגלות, ושלמישהו כמו ויקטור יש חלקים אפלים נוספים שבקרוב אאלץ להתמודד איתם.
התחושה של כל צעד שנעשה בעקבות המידע היא הרבה יותר מסתם מסלול עבודה. זהו עולם שבו התשוקה והפחד נפגשים, שבו כל פרט שאני מגלה מוביל אותי למקום חדש, לתחושות חדשות שאני לא יכול לחכות לגלות.
נסיכים ונסיכות שלי, איך עבר עליכם הפרק ?❤️
השאיר טעם לעוד ?
YOU ARE READING
תשוקה מסוכנת
Romanceאמיליה, עיתונאית חוקרת צעירה ונחושה, אינה מודעת לעיניים הנעוצות בה מכל פינה. גבריאל, סוכן חשאי מנוסה, מקבל משימה לעקוב אחריה כדי להגן עליה, אך משימתו הופכת במהרה לאובססיה מסוכנת. שנים רבות מפרידות ביניהם, אך דבר לא יכול לעצור את המשיכה הבלתי נשלטת ש...
