אמיליה
הערב ירד עם רוגע מוקדם, והשמש שוקעת צבעה את השמיים בגוונים של כתום עמוק. אני ישבתי בסלון שלי, עטופה באור הזרחני שיצרתי עם נרות קטנים, מנסה לארגן את המחשבות שלי ולהתמקד בעבודתי, אך התחושות לא הרפו ממני. כל פרט בחיי התחיל להרגיש כמו חלק ממסכה, משהו שהשתנה באופן בלתי ניתן לתיאור. התשוקה שלי, המילוי החושני, התעורר מחדש עם כל צליל שנשמע מהחוץ תחושת האי נוחות שלי התעצמה.
הדלת לדירה שלי נפתחה בסלסול קל, והכנסתי את עצמי לתוך סיפור חדש, או לפחות כך חשבתי. הייתי צריכה להרגיש רגועה, אבל התחושות שמילאו אותי היו סותרות. ניסיתי לפענח את מה שגרם לי לתחושת חוסר מנוחה הזו, אולם כל תנועה שלי, כל פעולה קטנה, נדמה היה שגוררת תגובה אינטנסיבית מבלי שאני יכולה לשלוט בה.
נכנסתי למטבח, מרגיעה את עצמי עם קפה חם, אך לא הצלחתי להתמקד במה שקרה סביבי. אפילו כאשר פתחתי את המקרר כדי לקחת פרוסת גבינה, הידיים שלי רעדו מעט. הדמיון שלי התחיל לשוטט, והרגשתי כאילו מישהו כל הזמן עוקב אחרי כל פרט בחיי, עוסק בחקירה שהוא הרבה מעבר למעקב רגיל. התחושות שלי היו תמהיל של תשוקה ופחד, כמו משהו שאני לא מצליחה להבין או להכיל.
במהלך הערב, כל פעולת שגרה בבית שלי הפכה לעינוי. כל צליל מהדירה הסמוכה, כל רעש מהרחוב כל פרט שהיה אמור להיות שולי, הפך לדאגה מתמשכת. ניסיתי להתמקד בספר טוב, להטביע את עצמי במילים, אך כל עמוד הרגיש כמשהו שנשקל שוב ושוב, ולמרות זאת, תחושת המעקב שלי לא נעלמה. הספר, שהייתי צריכה להניח אותו כדי למצוא שקט, רק הגדיל את התחושה של חוסר התמצאות בתשוקה שתחתי.
הייתי צריכה לדעת אם אני חיה את הסיפור הזה לבד או אם יש משהו יותר עמוק מאחורי זה. לפעמים הייתי חשה את מגעים מדומיינים, כאילו היד של מישהו נוגעת בי בצורה שאני לא יכולה לתפוס. כל דבר בחיי החל להיראות כאילו הוא חלק מסיפור שנכתב עבור מישהו אחר, או לפחות מישהו שקשור לסיפור שלי בצורה כזו שאני לא מבינה לגמרי.
התחושות שלי התעצמו כששמעתי צעדים מתקרבים לדלת שלי. פחד ותחושת תשוקה החלו להתמזג, כמו משהו בלתי נפרד מהיום יום שלי. התקרבתי לדלת והסתכלתי דרך עינית, אך לא ראיתי אף אחד. פחד שולי החל ללטף את גופי, כאילו כל פרט סביבי השתנה. הרגשתי כאילו אני ממתינה למשהו או למישהו שיגיע, ולא ידוע מה יקרה אם זה יקרה.
בערב, כשניסיתי לשכב לישון, עיני היו פתוחות לרווחה, שואפות להביט על השעון המואר ולחשוב על כל פרט קטן. תחושת התשוקה שלי לא נעלמה, ותחושת הסוד שמילאה אותי הפכה לאובססיה ממתינה להתגלות. הרגשתי כאילו כל פרט שנמצא במציאות שלי משתלב עם משהו שאני לא מצליחה לפענח, כמו סיפור שנכתב ללא סיום ברור. אולי הייתי חלק מסיפור גדול יותר ממה שחשבתי, סיפור שבו כל צעד שלי, כל תשוקה שלי, הייתה חלק מהמשחק של מישהו אחר.
התחושה הייתה שאני חיה בחלום ובחלום הזה, הכל היה כמו חידה שביקשה להתגלות. עיני נשארו פקוחות, הלב שלי פועם חזק ממתין לתשובה, ממתין לדעת מה יקרה כאשר המסתורין של חיי יתממש.
למנהגנו נסיכים ונסיכות שלי, אשמח לדעת מה התחושות שעבר עליכם בפרק ?❤️
YOU ARE READING
תשוקה מסוכנת
Romanceאמיליה, עיתונאית חוקרת צעירה ונחושה, אינה מודעת לעיניים הנעוצות בה מכל פינה. גבריאל, סוכן חשאי מנוסה, מקבל משימה לעקוב אחריה כדי להגן עליה, אך משימתו הופכת במהרה לאובססיה מסוכנת. שנים רבות מפרידות ביניהם, אך דבר לא יכול לעצור את המשיכה הבלתי נשלטת ש...
