אמיליה
~לפני חודשיים~
הדלתות הכבדות של משרד העיתונות נסגרו מאחורי, והתחושה של שקט הותירה אותי לבד עם המחשבות שלי. היה משהו מנחם בכאוס החיצוני, היכולת להתחפר באור הנמוך של השולחן שלי ולחשוב על מה שגיליתי. בלילה האחרון, כאשר עבדתי על חקירותי, התפרקתי לתחושת פחד שאיננה מתוארת במילים. ידענו שאני עלולה להיות בסכנה, אך עכשיו הפחד היה מוחשי.
במהלך השבועות האחרונים, חקרתי את פרויקט "לוסיס" ואת התכניות המפוקפקות שגיליתי. כשהתחלתי לגלות את ההתפתחויות האחרונות, הופיעה תחושת סכנה משונה. זה לא היה רק מידע שטחית, כל פרט שהתווסף רק חידד את תחושת האיום שלי. היה ברור לי שמישהו מתעניין במה שאני עושה, ותחושת הזרות הלכה והתרקמה כמו חוט דק שנמתח על פני עיניי.
ביום אחד, כשנסעתי במונית חזרה הביתה, שמתי לב למישהו שעוקב אחרי כל צעד שלי. הוא הופיע בתמונה בפתאומיות, כאילו מתוך חלום רע. כאשר הסתובבתי אליו, הוא היה חסר פנים, כמעט כמו צל. הפחד שלי התעצם כשהבנתי שלא רק אנשים מסביבי עוקבים אחרי אלא גם את השלטונות עצמם.
המצב הזה נמשך, והפחד שלי התפשט בכל מקום שאני נמצאת בו. אני זוכרת את השיחה המסתורית שהייתה לי עם מקור מידע שנחשב לבלתי נגיש, שפשוט לא חזר אליי לאחר מכן. תחושת הבדידות התעצמה עם הידיעה שבשעה שאני מעמיקה בחקירה, כל תנועה שלי נראית כאילו נצפית ונתקלת בחסמים בלתי נראים.
הגעתי למסקנה שהסכנה שעליי להתמודד איתה היא הרבה יותר ממה שחשבתי הם יודעים בדיוק איפה אני נמצאת, הם מודעים למהלכים שלי, ולגילוייהם שמתי לב שהם לא נכנעים בקלות. התחושה הייתה שאני מסתובבת בתוך מסלול חשוך, ואי אפשר להימנע מהמחשבות שהחוקרים שלי, או האנשים שהיו מעורבים בפרויקט, הכניסו אותי למלכודת. כל צעד שלי היה כאילו חלק ממשחק סכנה עולמי, שבו כל פרט בחיי הפך לשדה קרב.
החלטתי לשנות את דרכי פעולה הייתי צריכה להיות זהירה יותר, לחשוב על מהלך הבא בצורה שתחביא את כוונותיי ואת המידע שגיליתי. הידע שלי על הפרויקטים המפוקפקים של "לוסיס" גרם לי להבין שההתמודדות עם האיום היא חלק מהמשחק, ואני צריכה להיערך למה שמצפה לי מעבר למידע שגיליתי.
בערב שבו הגעתי הביתה, כל מה שעשיתי היה לנסות להרגיש בטוחה. יצאתי מהעבודה כשהכאב והפחד נעטפו בי. אני יודעת שהאנשים המסוכנים שעסקתי בהם לא רק עוקבים אחרי הם רוצים לחסל את כל מה שאני גיליתי, כל פרט שיכול לחשוף את הסודות שלהם. הידע שלי יוצר תחושת ניכור, מתח איום שהולך ומתרקם בכל מקום שאני נמצאת בו.
המתח שלי גבר כששמעתי רעש לא מוכר מהדירה שלי. התקרבתי בחרדה לפתח את הדלת ונעמדתי במקומי, עיני פקוחות, ליבי פועם במהירות. המחשבה על כך שמישהו יכול להיות במעקב או שזו רק תחושת פרנויה, לא השאירה לי מנוח. החלטתי לסגור את כל חלונות הדירה, לנעול את הדלתות ולהפעיל את כל אמצעי האבטחה שהיו לי. הייתי חייבת לחשוב קדימה, להבין את האיום, ולגלות כיצד אפשר לשרוד את המלכודת הזו מבלי להיות נתונה בידיים רעות.
התחושה הייתה של שדה קרב פנימי וחיצוני, שבו כל פרט בחיי נבדק לעומק וכל פעולה הייתה חשובה להישרדות שלי. אני צריכה להיות חכמה, מתוחכמת, ולגלות את כל מה שיש לדעת על האויבים שלי.
למנהגנו נסיכים ונסיכות שלי, איך היה הפרק והאם השאיר טעם לעוד ?❤️
האם תרצו עוד מגבריאל ואמיליה, ולבחון את גבולתיהם ?💘
YOU ARE READING
תשוקה מסוכנת
Romanceאמיליה, עיתונאית חוקרת צעירה ונחושה, אינה מודעת לעיניים הנעוצות בה מכל פינה. גבריאל, סוכן חשאי מנוסה, מקבל משימה לעקוב אחריה כדי להגן עליה, אך משימתו הופכת במהרה לאובססיה מסוכנת. שנים רבות מפרידות ביניהם, אך דבר לא יכול לעצור את המשיכה הבלתי נשלטת ש...
