(boy x boy) two princes

~8~

״מה אני חושב על ויליאם?״ שאל ג׳יימס כדי לוודא שאוזניו שמעו נכון

״כן בני מה אתה חושב על חתנך ויליאם?״ אמרה המלכה

״ובכן..״ טוב באו פשוט נגיד את זה

ג׳יימס שונא את ויליאם

רק רצינו לוודא שאתם יודעים

ולכן כל כך קשה לו להגיד דברים טובים על ויליאם

לעומת ויליאם

ג׳יימס אינו יודע להסתיר את רגשותיו בצורה יעילה

או לשקר בלי שיתפסו אותו די מהר

ולכן הוא מתחיל לגמגם

״הוא...מאד נחמד ויפה..״ גמגם ג׳יימס

״טוב..זה..נחמד...״ מלמלה המלכה

״ובכן אני חושב שאחרי שהנסיכים אמרו את דבריהם אניחנו יכולים להתחיל בארוחה״

אמר המלך

״זה היה עלוב״ סיננה ליילי לכיוון ג׳יימס

״אני יודע אוקי אני פשוט מכיר אותו שלוש דקות מה את רוצה אני לא יודע לחרבש שקרים ושזה יראה אמין!״ התעצבן ג׳יימס בשקט

״פשוט תסדרו את העניין הזה ביניכם אוקי? אני חושבת שזה יפתור לנו הרבה בעיות״

לחשה ליילי

״אוקי רק סתמי אנחנו לא יכולים לנהל את השיחות האלו כ..״

״שקט!״ המלך דפק עם אגרפו על השולחן

״אני מצטער א..״

״אל תקרא לי ככה בפני אנשים!״ התעצבן המלך

״סליחה זה לא יקרה שוב הוד מעלתו״ לחש ג׳יימס

״אני מקווה בשבילך ג׳יימס״ קצף המלך

השתרר שקט בשולחן

יכלו ממש לשמוע סיכה נופלת

אם הסתכלו על ג׳יימס במבט ראשון רואים שראשו המושפל רותח מזעם

אבל אם מביטים לליבו רואים כמה זה כאב לו

רואים שהוא עדיין מחפש שמשהו יגיד לו כל הכבוד מדי פעם שיעריך אותו

שיאהבו אותו כמו שהוא

שלא יבקרו אותו

שלא ישפטו אותו

שלא יכעסו עליו

מה שכל ילד רוצה מההורים שלו

אבל שאבא ואמא שלך הם המלך והמלכה זה שונה

הם עסוקים מדי מכדי לתת לילדים שלהם זמן איכות

הם תמיד משחקים עם אגו

הם תמיד חושבים מה יגידו

הממלכה. הנתינים. העיתונות.

כולם לפני הילדים