נכנסתי לחדרי הורתי לג'ייסון להישאר בחוץ וכך קרה. למזלי אכלתי בחווה לפני האימון שעשיתי עם בלאק כך שאני לא רעבה.
נכנסתי להתקלח, רציתי לנקות ממני את היום הזה למרות שהוא עוד רחוק מלהסתיים השעה רק 15:08 בצהריים. החלפתי לבגדים יותר נוחים, טייץ שחור פשוט וחולצת בטן לבנה רחבה.
נשכבתי על המיטה שלי מתעסקת בטלפון שלי ואז דלת חדרי נפתחה ג'ייסון עמד בפתח חדרי "כן?" שאלתי נעמדתי ליד מיטתי "תגידי לו שאת מכירה אותי" שמעתי את קולו של לוק מהמסדרון "לוק תכנס" קראתי עם חיוך מתעלמת לחלוטין מג'ייסון "הוא חתיך והכל אבל זה מוגזם" הוא אמר מחבק אותי "ספר לי על זה" אמרתי מתנתקת מהחיבוק "אבל הוא חתיך" הוא אמר גלגלתי את עיניי וצחקתי ג'ייסון עדיין עומד בפתח החדר "לוק הכל בסדר?" שאלתי כשראיתי שמבטו מהורהר, אני מכירה את לוק כמו את כף ידי "אני מספר להם היום בערב" הוא ירה לאוויר והתיישב על מיטתי לקחתי כיסא שהיה מול שולחן הכתיבה שלי התיישבתי מולו "מה? היום?" שאלתי מופתעת "כן אני לא יודע איך הם יגיבו" הוא אמר עצוב ומתוסכל מהמצב "היי לוק תסתכל עליי" אמרתי לו והוא הרים את מבטו אליי "לא משנה מה קורה יש לך כאן מקום" אמרתי לו עם חיוך עדין "תודה קימי אין עוד כמוך" הוא אמר מחבק אותי "הם חייבים לקבל אותך, זה לא משהו שאמור לשנות להורים שלך" אמרתי כשהתנתקנו מהחיבוק "אני מקווה שזה לא ישנה להם אבל אני עדיין מפחד, אפילו לא רמזתי להם שאני גיי" הוא אמר עם עצב בעיניו ופחד רב "ההורים שלך עשו לי טובה ענקית שהם שומרים את בסוד" הוא הוסיף "כולכם עושים" הוא אמר בלחש "אנחנו לא עושים לך טובה" אמרתי והחזקתי את ידו בידי "אנחנו כאן בשבילך ואנחנו הגב שלך" אמרתי לו מחייכת אליו "ג'יימס יהיה איתך כשתספר להם?" שאלתי אותו, ג'יימס זה בן זוגו של לוקאס כבר חצי שנה "לא אם הם יקבלו את זה טוב אספר להם אבל אם לא אז לא" הוא אמר עדיין מפחד ואני מבינה אותו "אני יודעת שזה מפחיד אבל אתה חייב לעשות את זה באיזשהו שלב אני שמחה שקיבלת אומץ לעשות את זה" אמרתי מנסה לעודד אותו "אני ממש פחדן אה?" הוא אמר בשקט "אל תדבר ככה על החבר הכי טוב שלי!" קראתי והוא צחק מעט וכך גם אני "אתה הבן אדם הכי אמיץ שאני מכירה וזה קשה ומפחיד זה אנושי להרגיש ככה" אמרתי לו ממשיכה במסע העידודים שלי "מה הייתי עושה בלעדייך?" הוא אמר עם חיוך על פניו "לעולם לא תדע" אמרתי מחבקת אותו בשנית.
"אני אחזור הביתה הגעתי רק כדי לדבר איתך ידעתי שתתני לי קצת מהאומץ שלך" הוא אמר קם ואני אחריו "אני הכל אבל אני ממש לא אמיצה תאמין לי" אמרתי לו צוחקת אבל הוא ממש לא צחק.
"את אמיתית? תראי מה את עושה בחווה, איתי עם אמילי עם שון וגם דניאל" הוא אמר בנשימה אחת "את הצלת את דניאל ורק בן אדם אמיץ היה עושה מה שאת עשית" הוא אמר מחזיק בכתפיי "הוא מת אז מה זה משנה מה עשיתי" אמרתי בעצב "הוא מת לא בגללך, והוא מת כשהוא במקום הרבה יותר טוב מאשר איפה שהוא נולד בזכותך" הוא אמר נישק אותי בלחי "את תמיד האמנת בכולנו עכשיו התור שלנו להאמין בך" הוא אמר ויצא מהחדר שלי וסוגר את הדלת אחריו.
ג'ייסון עדיין עומד לא אומר כלום התיישבתי באפיסת כוחות על המיטה שלי תופסת את ראשי בין ידי "מה קרה לדניאל?" פתאום קולו של ג'ייסון לא נשמע רחוק וכמו שחשבתי הוא ישב ממש לידי "אתה באמת רוצה לדעת?" שאלתי והוא הנהן, לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לספר לו הכל, מההתחלה.
"אני לא בדיוק יודעת מה קרה באותו ערב או מה הסיבה לכך אבל אני אספר לך מההתחלה" אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה, ג'ייסון עבר לכיסא שהיה מולי "באותו ערב יצאנו אני שון אמילי לוק ודניאל למועדון, יצאנו לבלות, לחגוג את ההצלחה של החווה ואת הזוגיות של שון ואמילי, היינו מאושרים כולנו. אחרי שעתיים של ריקודים הרגשתי שאני צריכה קצת אוויר, הודעתי לדניאל הוא הציע לבוא איתי אבל אמרתי לו שאין צורך שאני רק יוצאת לדקה וחוזרת וכך עשיתי, יצאתי לשאוף אוויר" וכאן כבר הרגשתי את הדמעות חונקות אותי "משום מקום הגיע גבר שהיה נראה בן 25 הוא תפס אותי בחוזקה ובקיצור הוא ניסה לחטוף אותי ולא משנה מה עשיתי הוא לא שיחרר, דניאל הגיע במהירות כשקלט שאני מתעכבת בחוץ, הוא קלט את אותו הגבר והתעמת איתו, אני קפאתי לא עשיתי כלום אותו הגבר דקר את דניאל שלוש פעמים וברח. היו צרחות אנשים התקשרו להזעיק עזרה ואני עדיין עמדתי קפואה במקום לא יכולתי לעשות כלום, הוא מת במקום" אמרתי והדמעות פשוט יצאו ממני.
"הוא מת בגללי, הוא מת בגלל שאני יצאתי, הוא מת בגלל שאני הייתי פחדנית וקפאתי במקום" אמרתי ותפסתי את ראשי בין שתי ידי לא מסוגלת להביט בכלל בג'ייסון "קים את לא אשמה" הוא אמר והרים את ראשי כך שאביט בו "מה קרה עם אותו הגבר?" הוא שאל מוחה את הדמעות שלי "לא תפסו אותו מעולם" אמרתי בקול חלש, ידו של ג'ייסון הזיזה קווצת שיער מפניי למאחורי אוזני "את לא אשמה" הוא חזר על דבריו "אני כן" אמרתי לוחשת משפילה את מבטי "את לא, קים את לא אשמה" הוא אמר שוב ושוב "בגלל שהייתי פחדנית עלובה הוא מת, אם הייתי נלחמת או לא קופאת אולי הוא היה בחיים" אמרתי ממשיכה לבכות וג'ייסון ממשיך למחות את הדמעות "את ממש לא פחדנית, את לא פחדנית עם בלאק או שאר הסוסים, את לא פוחדת מהנערים שמגיעים לחווה למרות שרוב הבנות היו מפחדות מהם, את לא מפחדת להגיד את דעתך ומה שאת מרגישה ואת ממש לא עלובה!" הוא קבע מחזיק את פניי מכריח אותי להביט בעיניו "תראי מה עושה בחווה, את מצילה כל כך הרבה חיים, תראי מה את עושה עם החברים שלך בן אדם עלוב לא עושה דברים כאלה רק בן אדם מדהים" הוא אמר עדיין מביט בעיניי "וזה מה שאת.. מדהימה" הוא אמר אבל עם קצת קושי וכאב בקולו לא הבנתי למה.
"זה באמת מה שאתה חושב? אתה מכיר אותי בסך הכל שלושה ימים" אמרתי עם צחוק מריר "אני מכיר אותך הרבה יותר משלושה ימים" הוא אמר ברגע של כנות והסתכלתי עליו בשאלה מבטו היה כאילו אמר משהו שלא היה צריך "מה זאת אומרת?" שאלתי אותו "כלום לא משנה" הוא אמר התרומם ויצא מחדרי כאילו מעולם לא היה בו.
פרק קצר יחסית לשאר הפרקים אבל מבטיחה שלא תתאכזבו בינתיים תכתבו לי בתגובות מה אתם חושבים שג'ייסון התכוון?
איך אתם רואים את הספר ממשיך אשמח לשמוע את הדעות שלכם אני אוהבת שהקוראים שלי מעורבים בכתיבה ובזרימה של העלילה יש לכם נקודת מבט שונה משלי ובגלל זה אני ממש רוצה לשמוע את הדעות שלכם.
אוהבת המון, טליה 3>
YOU ARE READING
חיים חדשים-חוקים חדשים
Romantizmמהרגע שהוא הגיע הכל השתנה, אפילו לא רציתי שהוא יהיה חלק מהחיים שלי אבל אבא שלי הנחית עליי את ההחלטה שלו ושל אמא שלי ואני לא יכולה לסרב להם, לא בנושא הזה. מהשניה שהוא נכנס לחיים שלי זה היה רק עניין של זמן עד שכל השקרים והסודות ייחשפו, החיים החדשים ש...
