חיים חדשים-חוקים חדשים

פרק 10

שעת ארוחת הערב הגיעה, ניסיתי בכל כוחי שלא לחייך לאחר השיחה שלי עם ג'ייסון בכל זאת החיים שלי די הסתבכו לחלוטין אבל משום מה זה לא הזיז לי.
הלב שלי רקד בחזה שלי מהמילים שאמר לי ושמחתי משום מה.

ג'ייסון למרות שאנחנו מכירים רק חודש, טוב אני מכירה אותו רק חודש, הוא נעשה אדם מאוד חשוב לי. בכל פעם שהוא נוגע בי, או מנשק את מצחי הלב שלי רוקד בתוך החזה שלי ומיליון פרפרים מסתובבים בבטני.

בכל פעם שאני חושבת עליו אני מחייכת גם כשאני כועסת עליו. שלא לדבר על מה קורה לי כשאני מסתכלת עליו, הוא גבוה מאוד לפחות מטר 90 אם לא שתי מטרים, הגוף שלו מפותח שרירים גדולים שמחמיאים לו ורק מוסיפים לסקס אפיל שלו, זיפיו על הפנים שלו כל כך מושכים ותורמים ליופי יוצא הדופן שלו.

אבל החלק שאני הכי אוהבת זה העיניים שלו, עיניים ירוקות שבהתחלה הראו לי אופל בלתי נגמר אבל עם הזמן העיניים שלו שידרו לי כל כך הרבה, הוא הרבה דברים אבל לא אופל או רע.

אני לא מכירה אותו אבל בוטחת בו.

ביחד עם כל המחשבות שלי על ג'ייסון אני חושבת גם על ההורים שלי.

ההורים שלי? ראשי ארגון פשע? זה לא הגיוני בשום עולם!

אבל זו האמת וזה מסביר הרבה, זה מסביר את האנשים שמגיעים לכאן, זה מסביר את הלחץ שלהם כשהבינו שאני חושדת, זה מסביר את השמירה הרבה על הבית בזמן האחרון.

הגעתי לשולחן שבפינת האוכל, התנהגתי כרגיל, לא כי רציתי אלא כי ידעתי שאם ידעו שאני יודעת חייו של ג'ייסון יהיו בסכנה ואני לא מוכנה שזה יקרה.

הוא חשוב לי יותר מדי.

כל הארוחה חייכתי התנהלתי כרגיל אבל הוריי היו מתוחים "הכל בסדר?" שאלתי מעמידה פני תמימה "קימוש אנחנו צריכים לספר לך משהו" אמא שלי אמרה לי רצינית "אני מקשיבה" אמרתי בנחמדות אבל לא חייכתי יותר "לפני שנסביר לך את צריכה לדעת שאנחנו אוהבים אותך מאוד והביטחון שלך מעל להכל" אבא שלי אמר רציני מאוד "אני יודעת, קרה משהו?" שאלתי שוב פעם מעמידה פנים אבל זה מצליח לי.

אבא שלי סיפר לי הכל, על החבר שלו שהוא ראש ארגון פשע, על איך הם שיתפו פעולה, בהתחלה רק בשביל שטחי אימון בשביל החיילים של הארגון אבל עם הזמן אבא שלי התחיל לנהל בשבילו מלונות, מועדונים, ברים ואז גם לקבל חיילים ולהדריך אותם לפני משימות.

בדיוק מה שג'ייסון אמר לי.

במשך שנתיים הם עובדים שם יחד, אמא שלי מנהלת את כוח האדם ואבא שלי ביחד עם כל העסקים הוא מדריך חיילים לפני משימות חשובות ביותר.

בזמן שהם סיפרו לי שיחקתי את עצמי מופתעת אבל ממש לא שיחקתי את עצמי כועסת, רתחתי מעצבים "אז כל הזמן הזה, כל האנשים האלה שבאים הם בעצם חיילים של אותו חבר שלך?" שאלתי מנסה להבין, בעצם אני שחקנית די טובה.