פרק 7

3 1 0
                                    


עבר עוד שבוע, אני משדרת שהכל כרגיל, עובדת בחווה יוצאת עם אמילי שון ולוק אבל כשאני לבד, במקלחת, כשאני מנסה להירדם או כשאני קמה בבוקר אני משום מה לא מצליחה להפסיק לחשוב על ג'ייסון ועל המילים שלו, הוא ניסה לדבר איתי כמה פעמים אבל לא נתתי לו אחרי כמה פעמים שבהן שוב דחיתי אותו הוא הבין שאין טעם והפסיק לנסות, חזרנו להיות בדיוק כמו בהתחלה.

נתק מוחלט, אף מילה לא נאמרת לא מצידי ולא מצידו.

עוד משהו קרה בשבוע הזה, גברים שאני לא מכירה מגיעים לקומת המשרדים של הוריי. רובם לבשו חליפות שחורות ואפילו אצל חלקם ראיתי אקדחים אני מניחה שהיו יותר ממה שאני ראיתי מכיוון שאת כל האנשים האלו ראיתי רק כשישבתי בסלון. כשניסיתי לברר מה קורה הוריי התחמקו ממני ואף נזפו בי שאני לא צריכה להתעסק בזה.

זה נראה ממש מוזר בימים האחרונים גם ג'ייסון מתנהג מוזר יותר דרוך מהרגיל, כאילו הוא בכוננות במיוחד כשאותם גברים נכנסים לבית ואני רואה אותם. לא פעם הוא התקרב אליי במקום לעמוד בפינת החדר כשאותם אנשים הגיעו בזמן שאני על הספה בסלון כאילו יש צורך מיוחד שהוא יהיה יותר קרוב אליי.

גם הוא לא אומר מילה וזה די מתחיל לעצבן אותי.

אני יושבת על האי במטבח שותה מיץ תפוזים ומתעסקת במחשב שלי.

ושוב שני גברים נכנסים לבית, אני מביטה זו לא הפעם הראשונה שהם כאן, הם לבושים בחליפות שחורות שניהם גבוהים מאוד ושריריים, כתפיים רחבות וידיים שנראו חזקות במיוחד.

מיד ג'ייסון התקרב אליי ואותם גברים חלפו על פניי "לא ידעתי שיש לו בת יפה כל כך" שמעתי את אחד הגברים אומר לשני וחיוך שטני על פניו, רואים שהוא לא אדם טוב התעלמתי ממנו וחזרתי לעיסוקיי במחשב.

לאחר חצי שעה שוב אותו הגבר הגיע הפעם לבדו, אני מניחה שחזר מהמשרד של הוריי "מה השם של הילדה היפה?" אותו גבר אמר עם קול עמוק, אבל גם מרושע "סליחה?" שאלתי לא מבינה למה הוא פונה אליי בכלל "שאלתי מה השם שלך" הוא אמר ובחן את כל גופי לא עניתי לו סגרתי את המחשב והתקדמתי למעלית לא לפני שסימנתי לג'ייסון שיהיה קרוב יותר, אותו אדם קצת מפחיד אותי וכך הוא עשה בלי כל היסוס.

התקדמתי למעלית לא מגיבה לאותו גבר אבל אז יד לא מוכרת וכואבת תפסה את ידי וסובבה אותי בחוזקה מחשבי נזרק על הרצפה מרוב הכוח שהופעל עליי ומההפתעה "את לא שומעת?" אותו גבר שאל עצבני מכך שהתעלמתי ממנו "תעזוב אותה" קולו של ג'ייסון נשמע בחדר, גבו היה צמוד לבטני מראה לי שהוא כאן שומר עליי.

אותו גבר לא שיחרר את ידי אלא רק חיזק את אחיזתו כך שכבר ממש כאב לי "אתה מכאיב לה לכן לא אומר בשנית עזוב אותה" ג'ייסון אמר רציני כמו המוות קולו היה עמוק ועצבני לגמרי לא הבטתי בו אבל ידעתי שעיניו היו אפלות יותר מתמיד.

אותו גבר עזב את ידי לאחר שניות ארוכות "את תראי אותי עוד הרבה יפיפייה" הוא לחש לאוזני ועזב את הבית כאילו לא היה מעולם.

עדיין עמדתי קפואה במקומי לא מצליחה לזוז או להוציא הגה מפי מרוב הלם.

מה הלך כאן הרגע?

"קים את בסדר?" קולו של ג'ייסון נשמע מאחורי, הוא נשמע מודאג אבל הכעס עדיין היה בתוכו "קים" הוא קרא לי בשנית לאחר שלא עניתי "כן. א..אני בסדר" אמרתי מגמגמת עדיין לא מצליחה להבין מה קרה הרגע.

החזקתי את ידי שכאבה מאחיזתו של הגבר הזה "כואב לך?" ג'ייסון נעמד מולי ומבטו היה כועס ועצבני אבל לא עליי, אז על מה? למה הוא כל כך דואג לי? אני הרי לא חשובה לו, "אש ומים"

"כן" אמרתי בקול חלש אבל עדיין ברור "בואי לחדר שלך" הוא אמר ולקח את ידי השנייה, אחיזתו הייתה שונה בהרבה מאחיזתו של הגבר המסתורי הזה.

היא הייתה עדינה, רכה וחמה ומשום מה אהבתי את מגעו על עורי.

הגענו לחדרי ג'ייסון לא הזיז את עיניו מידי שנראתה של תינוקת לעומת ידו הגדולה "ג'ייסון די אני בסדר" אמרתי מזיזה את ידי מידו, משתחררת מאחיזתו שהייתה לי נעימה, נעימה מדי. "את לא נראית בסדר קים זה כחול" הוא אמר רציני "אני יודעת להסתדר תודה" אמרתי רצינית "כן ראיתי איך הסתדרת איתו" הוא אמר בארסיות הבטתי בו בהלם הוא באמת אמר את זה הרגע?

הלכתי לחדר המקלחת שלי טורקת את הדלת בחוזקה ועצבים.

"נו קים די להיות ילדה קטנה" ג'ייסון אמר דופק על דלת חדר המקלחת שלי בפעם המאה לפחות.

"לך מכאן" צעקתי עליו מבעד לדלת "רק תראי לי את היד שלך ואני הולך" הוא אמר פתאום ברוך ודאגה ושוב פעם הוא קונה אותי עם זה.

"אין סימן אני בסדר לך" אמרתי מנגבת את הדמעות האחרונות שנשארו על פניי עומדת מול הדלת יודעת שהוא ממש מאחוריה.

"תראי לי" הוא דרש פתחתי את הדלת באיטיות "תראי לי" הוא אמר שנית והסימן הכחול בזמן הזה כבר הספיק להעלם, נשאר רק קצת אדום מהחוזקה.

הוא העביר את מבטו מידי אל עיניי וראיתי בעיניו אפלה כעס ועצבים אבל גם דאגה, דאגה כלפיי?

"זה בסדר עכשיו לך" אמרתי או יותר נכון פקדתי עליו בקול הכי קר שיכולתי להוציא מפי.

"לא התכוונתי למה שאמרתי, הוא הפחיד אותך נכון?" הוא אמר ברוגע, רוך ודאגה.

קולו העביר בי צמרמורות ופתאום הלב שלי החל לדפוק במהירות "כן" לחשתי והשפלתי את מבטי "אל תפחדי אני כאן" הוא אמר.

בבת אחת הרגשתי את גופי מתנגש בגוף חזק כמו פלדה, חזה גדול חם ונעים אבל גם קשה משרירים פגש את ראשי וידיים חזקות עטפו את גופי שהיה קטן יחסית לגוף שעטף אותי.

לקח לי שניה להבין

ג'ייסון מחבק אותי. 

חיים חדשים-חוקים חדשיםWhere stories live. Discover now