שומר הראש שלי

פרק 36

נקודת מבט- זיו:
כפיר בהיסטריה לא נורמלית במושב לידי ברכב.
ריף מאחורה נאבדת בתוך המחשבות שלה.
ואני מנסה להתרכז בנסיעה.
״אני לא מבין, כמה זמן לוקח לך לנסוע לשדה תעופה?!״ כפיר התעצבן.
״אני נוסע הכי מהר שאני יכול״ השבתי ברוגע עד כמה שאפשר.
״זיו! הם בשדה תעופה! תעקוף את המהירות המותרת!״ לחץ עליי.
לחצתי על דוושת הגז והתחלתי להאיץ, עקפתי מכוניות, קיבלתי כמה צפירות וקיוויתי לא להיעצר על ידי המשטרה.
״מה הם בכלל עושים בשדה התעופה? הם לא ביקשו ממך דרכונים מזויפים?״ כפיר הניח את ידו על החלון הפתוח.
אה כן...
״לגבי זה...״ התחלתי.
״אני לא מאמין, אתה באמת השגת להם בלי לספר לנו?״ התעצבן.
שתקתי והמשכתי להביט בדרך.
״גם רצחתי את אדם״ פלטתי.
״אתה רציני?! מתי?״ הסתכל עליי.
״כשהתקשרת ואמרת לי לעזוב הכל״ הסברתי.
״לקחת את ריף איתך? תגיד לי התחרפנת על כל הראש?״ נהיה מעט אדום מעצבים.
״נו מה אני אעשה, לא הייתה לי ברירה״ התגוננתי.
״אני לא מדבר איתך כרגע״ קבע והסתכל לחלון.
נאנחתי ונכנסתי לחנייה של שדה התעופה.
ריף לא הוציאה מילה כל הנסיעה ומידי פעם הבטתי בה דרך המראה, היא הסתכלה דרך החלון על הנוף.
יצאנו מהרכב ושלושתנו הלכנו במהירות לעבר הקבלה.
כשהגענו כמעט בריצה התור היה למזלנו ריק.
״סליחה אדוני, נרשמו לאחת הטיסות פה שני בחורים? עמית ואיליי?״ כפיר תקף את הפקיד.
״אני לא יכול למסור לך מידע פרטי שכזה״ השיב.
גלגלתי עיניים והתקרבתי אליו.
״תקשיב לי טוב, אנחנו מסוגלים לגרום לכך שתאבד את היכולת ללכת, דבר כבר״ איימתי.
״סליחה? אני ממש לא אסבול-״ התחיל אך ריף עצרה אותו.
״אדוני בבקשה אל תתיחס אליהם, אנחנו חושדים שעמית ואיליי מתכננים לעלות על טיסה ולברוח, הם האחים שלנו והם חשובים לנו מאוד, בבקשה אל תיתן למשפחה שלנו להתפרק״ התחננה ודמעות הציפו את עיניה.
היא צריכה לשקול להיות שחקנית.
״בסדר, אבל אל תספרו לאף אחד שאני עושה את זה״ ריף הנהנה וחייכה את אחד החיוכים המתוקים שלה.
הוא הקליד במחשב ואז פצה את פיו.
״כן, הם עלו על הטיסה שהמריאה לפני 10 דקות״ פאק.
״שיט״ כפיר קילל מתחת לנשימתו.
״טיסה לאן?״ ביררתי.
״לספרד״

________________________

״אני סך הכל רוצה 3 כרטיסי טיסה לספרד לטיסה הכי קרובה שלכם״ נאנחתי בזמן שדיברתי עם הפקיד שלא מבין דבר ממה שאני מבקש, הוא גם קצת עדיין שונא אותי ממקודם.
״הטיסה הבאה יוצאת רק עוד 5 שעות״ אני אתקע בעצמי סכין.
״בסדר״ בלית ברירה.
״בבקשה, טיסה נעימה״ הביא לי 3 כרטיסים ״תודה רבה״ לקחתי אותם והסתובבתי לכפיר וריף שישבו על כיסאות, שניהם שותקים ובדיכאון.
יופי, זה מה שחסר לי.
התקדמתי אליהם ונעמדתי מולם.
״מה עם דרכונים? אין לנו פה כלום״ ריף אמרה.
שיט.
״הבאתי״ כפיר אמר והוציא מהתיק שלו את הדרכונים של שלושתנו.
שנינו הרמנו לעברו גבה.
״ידענו שהולכים לשדה תעופה, אז חשבתי שאולי נצטרך״ משך בכתפיו והחזיר אותם לתיק שלו.
״מה עם בגדים? סבון? דברים נחוצים״
ריף שאלה.
״נקנה כבר שם״ אמרתי והסתכלתי על המקום.
״רעבים?״ שאלתי.
כפיר וריף הביטו אחד בשניה ואז לאחר כמה שניות החזירו את מבטם אליי.
״כן״ אמרו בו זמנית.
טמבלים.
״טוב בואו, נלך לקנות משהו״ הם קמו וכפיר לקח את התיק שלו, שמסתבר הכניס לשם את הדברים החשובים שבכלל לא עלו בדעתי לחשוב עליהם.