You think I hate u? Larry stylinson מתורגם לעברית

פרק 14

(הארי)

להגיד שהיום הזה היה כיף יהיה שקר. למען האמת אף פעם לא הרגשתי כל כך משועמם, ובכל זאת עצבני אי פעם. אלינור נשארה לשארית היום, וטרוי ואמא אפילו אמרו ללואי שהיא יכולה להישאר ללילה אם היא רוצה, מה שהיא עשתה, כמובן. זה השאיר אותי כלוא בחדר שלי כל הערב עם האוזניות שלי כדי לחסום רעשים אפשריים שעלולים להתרחש, גם אם אמא אמרה לנו שזה לא הולם לעשות דברים כאלה כששאר בני המשפחה בבית.

מה שגרם לי לכעוס על כל זה היה שאמא וטרוי אהבו את אלינור. אני יודע, איזה דבר טיפשי לכעוס עליו, נכון? ובכן, היה משהו בתוכי שפשוט לא רצה שאמא שלי וטרוי יאהבו אותה, ולמעשה, זה היה משהו שהמשכתי לחשוב עליו באותו לילה.

שאלתי את עצמי את אותן שאלות שוב ושוב; למה לא אהבתי את אלינור כשהיא הייתה נחמדה אליי? למה הרגשתי את תחושת הצריבה הזו בבטן בכל פעם שראיתי אותה ולואי ביחד? ולמה כבר לא הרגשתי את את אותה השנאה ללואי כמו שחשתי לפני כמה שבועות?

חשבתי גם איך התחלתי לשים לב לדברים על לואי שמעולם לא שמתי לב קודם. האופן שבו עיניו הכחולות האוקיינוס ​​היו זוהרות בכל פעם שהיה מאושר, כמה שהקמטוטים המקסימים האלה הופיעו ליד עיניו בכל פעם שצחק, והאופן שבו השפתיים הוורודות והרזות שלו היו הופכות לחיוך יפה ורחב בכל פעם שמצא משהו מצחיק. לסיכום, התחלתי לשים לב לדברים לגבי שאח חורג לא צריך לשים לב לגבי האח החורג השני שלו כי, ובכן, הוא היה אחי החורג, וזה היה מוזר.

לכן, כאשר הכתה בי ההבנה שאולי יש לי רגשות כלפיו, יכולתי להרגיש את הלב שלי צונח לבור הבטן. אני לא אמור להרגיש ככה, ובוודאי לא לגבי לואי. הוא זה שביקש את עזרתי בשיעורי הבית שלו לפני שנתיים ושבר את ליבי בכך שעזב אותי כמה חודשים לאחר מכן.

כמו כן, הוא היה זה שהציק לי מאז, ולפעמים אפילו גרם לי להרגיש חרא, למרות שמעולם לא הראיתי את זה לאף אחד.

לא יכולתי להרגיש כלפיו רגשות, זה היה פשוט בלתי אפשרי. אבל שוב, למה הלב שלי התחיל לפעום מהר יותר כשהוא אמר לי שהוא מצא אותי יפה באותו לילה לפני כמה שבועות? ולמה התחלתי לקנא בעובדה שלאלינור היה את לואי ולי לא? כי אחרי שחשבתי על זה, בעצם לא היה הסבר אחר לשנאתי כלפיה. אני מתכוון, איך אתה יכול לא לאהוב מישהו שלא עשה לך שום דבר רע?

העובדה שכל המחשבות האלה התערבבו לי בראש לא איפשרו לי לישון באותו לילה. באמת שניסיתי, אבל כשהראש שלי מסתובב כמו מטורף, זה פשוט לא קרה. זה אפילו לא עבד כשהכנסתי את האוזניות כדי להאזין למוזיקה מרגיעה, אז ויתרתי. אבל למחרת עמדתי להיות עייף מת, זה היה בטוח.

וכך הייתי. לא עשיתי הרבה בכלל באותו יום ראשון. גם זה התחיל רע כי אלינור הייתה שם, וזה גרם לי להתחיל לחשוב על ההבנה המפחידה שהגעתי אליה בלילה הקודם. אפילו לא העזתי להציץ בלואי, מפחד יותר מדי מאיך אני הולך להגיב עכשיו, כשידעתי שיש לי כמה רגשות כלפיו. הדבר היחיד שעשיתי היה להביט למטה בצלחת שלי ולנסות להיות שקט ככל האפשר כדי לא למשוך תשומת לב של אף אחד.