(לואי)
"לואי, אל תשכח לוודא שארזת את כל החפצים שלך. אנחנו יוצאים בארבע אחר הצהריים, כשמסתיימים הלימודים והעבודה, בסדר?" אבא שלי הזכיר לי כשבדיוק עמדתי לצאת מהדירה ולרדת לתחנת האוטובוס.
לא רציתי לענות לו כי בכנות לא היה אכפת לי מהמעבר המטופש הזה, אבל גם לא רציתי להתחצף אל אבא שלי. הוא היה היחיד שהיה לי אחרי הכל. "בסדר," מלמלתי לפני שסגרתי את הדלת מאחורי, רץ ברחוב אל תחנת האוטובוס שנמצאת מעבר לפינה.
המקום היה עמוס באנשים ברגע שהגעתי לשם, מה שלא היה ממש יוצא דופן. גרתי במרכז הולמס, שם כמעט כולם קפצו על האוטובוס שלקח אותנו לבית הספר התיכון היחיד כאן. המקום היה אמור להיות צפוף, אם כי לא הגיעו יותר מכמה מאות אנשים לבית הספר.
אבל מה שהיה עצוב זה שאף אחד מהחברים הכי קרובים שלי לא גר כאן. הם גרו בצד השני של העיר, גם הצד שאליו עמדתי לעבור היום. זה באמת היה הדבר הטוב היחיד במעבר לשם. התכוונתי להיות קרוב יותר למקום בו גרו החברים שלי. חוץ מזה, לא היה בזה שום דבר טוב. בִּכלָל.
"היי לואי!" מישהו צעק כשבדיוק עמדתי לעצור. הפניתי את מבטי למעלה וראיתי את אד עומד כמה מטרים ממני, חיוך על פניו. הוא היה בחור בקבוצת הכדורגל שפשוט הסתדר עם כולם. ברצינות לא הכרתי מישהו שיש לו משהו נגדו. הוא בדיוק הבחור הזה שכולם אהבו, כולל אותי.
"היי, חבר," בירכתי, וחייכתי בתמורה.
הוא תחב את ידיו בכיסים, כנראה כדי להגן עליהם מהקור שבחוץ. "רציתי לשאול אותך מתי האימון מתחיל היום מכיוון שהחלפנו שעות בשבוע שעבר והכל."
"אה," עיוותתי את פניי. "השעה בארבע, אבל אני לא מגיע היום. לצערי, אני עובר לבית הזה מעבר לעיר אחר הצהריים..." נאנחתי.
עיניו התרחבו כאילו הבין משהו. "נכון! קראתי את הציוץ שלך בשבוע שעבר. בנאדם, אני מרחם עליך. גם אני לא הייתי רוצה לעבור למשפחה שלא פגשתי בעבר", אמר אד בנחמה וטפח על כתפי.
"כן, זה די מבאס. עם זאת, אני בן שמונה עשרה בעוד שנה, אז אני לא צריך להישאר שם הרבה זמן לפני שאוכל לעבור לדירה שלי או ללמוד באוניברסיטה או משהו כזה", משכתי בכתפיי. באמת, רק ניסיתי להצביע על הדברים ה'לא כל כך גרועים' במעבר, אבל הספקתי להישמע משכנע. ממש שנאתי את זה עם כל סיב בגוף שלי. לא רציתי לגור בבית מלא באנשים שאני לא מכיר. למה הם לא יכלו לעבור לדירה שלנו במקום? כלומר, אז לא אצטרך להשאיר הכל מאחור. עם זאת, לא ממש אהבתי את המחשבה שיש לי אח ואחות חורגים חדשים, וגם לא אמא לצורך העניין. אהבתי את זה כמו שזה עכשיו, רק אני ואבא שלי.
אד חייך אלי חיוך קטן. "טוב, אני מקווה שזה יסתדר לך, חבר," הוא אמר לפני שחזר אל חבריו האחרים. "ותודה שאמרת לי מה זמן אימון."
YOU ARE READING
You think I hate u? Larry stylinson מתורגם לעברית
Storie d'amoreפאנפיק לא שלי הוא מתורגם כל הזכויות שמורות לכתובת @ larrygirl לואי טומלינסון הוא הבחור הפופולרי ביותר בתיכון. כולם סוגדים לו והעובדה שהוא הקפטן של קבוצת הכדורגל לא מקשה על המצב. הוא שחצן ויודע היטב שכל תלמיד בבית הספר מעריץ אותו. ובכן, חוץ מאדם אחד...
