Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 123

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

-לאחר שבועיים-

**
נקודת המבט של לואי.

אני מחליט לקום מוקדם יותר מהארי ולהכין ארוחת בוקר, כל הזמן שהיינו ביחד הוא הכין ואני מבין שהוא מתרגש מזה שהוא למד לבשל ולאפות, אבל אני גם רוצה להכין בשבילו משהו.

להיות איתו כשהוא לא עובד, זה אחרת. בדובאי היה המון לחץ וכמעט לא ראיתי אותו חוץ מבערבים, וגם שם בקושי. ועכשיו הוא כל היום איתי, אני מודה שהוא נהיה הרבה יותר דביק, אבל אני אוהב את זה. הוא פשוט מקסים, ויש לי מזל שאני מנצל את ההזדמנות הזו איתו.

"אני רציתי להכין ארוחת בוקר היום," אני שומע את הקול הצרוד שלו והוא מתקרב אליי. "הכנת לנו ארוחות בוקר כל הזמן הזה." 

"טוב, צודק. די התגעגעתי לפנקייקים שלך." הוא כורך את ידיו סביב מותניי ואני שומע את הבטן שלו מקרקרת, "קצת?" אני מגחך והוא מושך בכתפו.

אנחנו מתיישבים לאכול, וכמובן שהוא חייב להיות ילדותי ולהתלונן שקיבלתי יותר. אני נותן לו עוד אחד משלי והוא סוף סוף נרגע, לפעמים אני מרגיש שאני בזוגיות עם ילד בן 3, לא עם בן אדם בן 27, שהוא מנהל חברת עורכי דין.

אנחנו מסיימים לאכול והוא שוטף כלים, מתיישב לידי בסלון, הראש שלו נשען על כתפי וידי מלטפת מעט את התלתלים שלו, והוא נרדם שוב. כמה מתאים לו, הוא ישן מהצהריים עד עכשיו שזה יום שלם, ועכשיו הוא נרדם שוב. אני אציע לו לעשות משהו בערב, כי כל מה שהוא עושה בזמן האחרון זה לישון.

"הארי?" אני מנער את כתפו והוא פותח את עיניו. "למה אתה תמיד כל כך עייף?"

הוא לא עונה, נאנח וקם, מגיע לשידה ואני רואה אותו פותח קופסת כדורים. אני לא שואל, רק מציץ מהמקום מהספה ורואה אותו לוקח כוס מים ובולע את הכדור, חוזר לשבת לידי.

"מה זה היה?" אני מרים גבה והוא זורק את ראשו לאחור. "זה סתם."

"למה אתה לוקח כדורים? אתה צריך לעשות בדיקות?" אני שואל, מבין שזה בטח חודרני מדי והוא לא יירצה לענות לי על זה.

"עשיתי כבר, הכל בסדר."

"בטוח? אתה יכול לספר לי הכל הארי," אני אומר בשקט והוא מניד בראשו. "שום דבר חשוב." הוא מתעקש, ואני מחליט לעזוב את זה למרות שאני יודע שכנראה קרה משהו. אני אשן איתו הלילה, ליתר ביטחון.

-

מגיע ערב, והארי מסכים לצאת איתי, אנחנו הולכים לים ואני נזכר פתאום בימים שהיינו בדובאי. היינו הולכים לשם כמעט כל יום כדי לראות את השקיעה ואני מקווה שעכשיו זה יהיה אותו הדבר, כי למען האמת, התגעגעתי לזה.

הארי נשכב על החול ואני לידו, הגענו שנייה לפני שהשמש התחילה לשקוע ואני מחייך חיוך קטן, משלב את אצבעותיי עם של הארי.

לאחר שעה בערך, שאנחנו הולכים על קו החוף ומדברים. זה קצת מרגיש לי מוזר, בחיים לא באמת דיברנו שיחה אמיתית. אני מניח שאף פעם לא יצאה לנו אחת כזו, טוב, תמיד יש פעם ראשונה.

כשאנחנו מגיעים הביתה, הארי מתקלח ואני נכנס למיטה שלו, התקלחתי כבר לפני. הוא מרים גבה שהוא רואה אותי, אבל מחייך חיוך קטן והולך לכיוון הצד שלו.

"התגעגעתי לזה." הוא ממלמל.

"למה?"

"לזה שאנחנו ישנים ביחד."

אני לא עונה, והאצבעות שלנו שלובות, אני שם לב שהארי לא עוצם את עיניו, רק מסתכל על התקרה, ואני נרדם.

**
נקודת המבט של הארי.

ציפיתי ש'הבעיות' שלי יעברו שלואי לידי, אבל אני לא מצליח להירדם שוב. רק בוהה בתקרה ומנסה לא להוציא רעש כדי לא להעיר אותו, הוא נראה כל כך רגוע והיד שלו משתחררת משלי, והוא מסתובב לצד השני.

זה מה שאני עושה כל הלילה, יש אנשים שיימצאו את זה כמוזר אבל אני לא מצליח להירדם ואין לי משהו יותר טוב לעשות.

אני מתהפך כמה פעמים, מנסה לישון ולא מצליח, ואז שם לב שכנראה הערתי אותו.

"הארי? למה את לא יושן?"

"תחזור לישון. אני בסדר." אני לוחש והוא משפשף את עיניו, קם למצב של ישיבה ומתעלם לגמרי ממה שאני אומר לו. "זה בגלל מה שקרה היום בבוקר? שהיית עייף מדי? אתה לא יושן בלילות?" הוא שואל יותר מדי שאלות, ואני מניח שהוא שם לב לזה לפי ההבעה שעל פניו.

רציתי שהוא ישחרר את זה הבוקר, אבל אני מניח שהוא פשוט סקרן ואולי לספר לו פחות יטריד אותו. "בחודשים האחרונים היו לי סיוטים מוזרים. שדי לא קשורים לשום דבר. אבל פשוט לא הצלחתי לישון בלילות, ובנוסף לזה עבדתי. אז.. נהייתי די חולה, ועד עכשיו אני.." אני קוטע את עצמי והוא ממלמל את ההמשך, מתקרב אליי עד שהחזה שלו צמוד לשלי ומניח נשיקה קטנה על הלסת שלי.

"לא יהיו לך סיוטים עכשיו, אני איתך." הוא אומר ואני עוטף את זרועותיי סביבו, אפו בשקע צווארי ואני עוצם את עיניי.

-----------------------

איזה קיטשי אמאלה
אבל הרגשתי שאני חייבת לכן פרק חמוד כי לא העלתי כמה זמן, אני פשוט נורא לחוצה עכשיו ואני באמת אשתדל.

מטרה: 89 הצבעות.

ככ כיף שההצבעות ממש עלו. אני גאה בכן.

אוהבת אתכן,

♡♡♡♡♡♡♡♡♡