Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 136

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

התמונה הזאת לא הפסיקה להצחיק אותי מצטערת..... וגם הפרק..... האירוניה... די לספויילרים תהנו❤

**
נקודת המבט של הארי.

"-בחייך הארי. למה שלא נגלוש או משהו? אנחנו יכולים ללכת למסעדה בכל מקום. זה הוואי. בוא ננצל את זה." לואי מביט בי ואני נאנח ומסכים, לוקח את הבגד ים שלי מהמזוודה.

לואי לובש את שלו, ואני שם לב שכמעט בחיים לא שמתי לב איך הוא נראה עם בגד ים. ראיתי אותו כבר עם בגד ים בעבר, אבל הייתי עסוק בדברים אחרים, ועכשיו אני שם לב כמה יפה הוא נראה בזה.

"נלך?"

"אני לא יודע לגלוש." אני מנסה לשנות את דעתו שנייה לפני אבל לפי ההבעה בפניו הוא לא משוכנע.

"גם אני לא. נלמד ביחד?" הוא מחייך ואני מגלגל את עיניי, עוקב אחריו מחוץ למלון.

אנחנו מגיעים לים תוך כמה דקות, ואנחנו ניגשים לחנות בצד החוף, יש בה בגדי ים ואני מקווה שנמצא שם גלשנים. בעצם, אני מקווה שלא.

לצערי, אבל לשמחת לואי אנחנו מוצאים ואנחנו שוכרים אותם רק להיום. "שיט. שכחתי את הכסף שלי במזוודה, לרוץ להביא? תשלם כבר על שלך-"

"לא, זה בסדר. אני אשלם על של שנינו." אני עוצר את לואי מלצאת מהחנות והוא מודה לי.

-

"תעמוד יציב." הוא נאנח, בפעם העשירית בחצי שעה האחרונה. לואי למד לבד, אבל הרגליים הארוכות שלי לא מאפשרות לי לעמוד חמש שניות על הגלשן בלי ליפול.

"זה בלתי אפשרי." אני מתעצבן על הגלשן הארור, לואי מתעלם מהמבט הזועף שלי ומחזיק את ידיי כשאני עולה על הגלשן שוב. זה מצליח כשהוא תופס אותי יציב ומצליח לייצב את עצמו על הגלשן שלו. אני מתנשף ומחייך חיוך קלוש בפחד, "אוקיי, תשחרר את הידיים שלי,"

"אני אפול."

"לא אתה לא הארי, תישאר יציב, תיעזר בידיים שלך." לואי משחרר יד אחת ואני כמעט נופל, אבל מצליח לעמוד. "איך אפשר ל-" אני מתכוון לומר והוא משחרר אותי, מרוב בהלה אני מועד לאחור אבל תופס את עצמי ושומר את הידיים שלי פתוחות באוויר.

"אוקיי. מצוין! מצוין. עכשיו ת-"

"זה זז, אני זז. אני לא מצליח להישאר יציב, לואי אני אפול." אני מתחיל להגיד בלחץ כשאני רואה גל קטן מתקרב, הוא לא נראה קטן בסיטואציה הזו.

"תעלה מעליו, תשאיר את הידיים שלך פתוחות ותייצב את עצמך, אתה יכול." לואי מביט בי ומחייך, אני נושם עמוק ועושה את מה שהוא אומר, ואני מצליח להפתעתי.

לאחר חצי שעה בערך שאנחנו בערך גולשים, יותר לואי, ופחות אני. אולי למדתי את הבסיס אבל אני נכנס לפאניקה כל פעם שגל מתקרב, אז לא הולך לי. אני מתיישב על החול ושומע אותו צוחק מרחוק, גורם לי לחייך.

אני מסתכל לאחור כדי לוודא שהגלשן עדיין מאחוריי, ורואה חבורה של בנות עם גלשנים ליד הבר של החוף. עומדים איתן כמה בנים, ואחד מהם משלב ידיים, נשען על העמוד ומסתכל על לואי.

אני מסתובב חזרה ומנסה להתעלם ממנו, לואי מתקדם לחוף עם חיוך ועם הגלשן, בא לעברי. "אני הולך להחזיר את הגלשן ואז לשחות, אתה רוצה לבוא?" הוא שואל והדחף שלי גורם לי להסתכל שוב לאחור, עיניו של הבחור עדיין על לואי. ראיתי המון אנשים שהסתכלו על לואי, וכן חלקם מחיבה או משהו כזה. אבל הוא מחייך חיוך קטן, לא מאהבה. ואני יכול לדמיין מה עובר לו בראש.

"אולי כדאי שנחזור למלון." אני מסתובב חזרה ללואי והוא מושך בכתפו, "אתה יכול ללכת ואני אבוא לארוחת הערב."

"לואי. אתה בא איתי." אני קובע, מציץ פעם אחרונה על הבחור שעכשיו מלקק את שפתיו, ודווקא עכשיו לואי בוחר להתווכח איתי.

**
נקודת המבט של לואי.

הארי הלך בכעס כשסירבתי שוב. אין לי מה לעשות במלון, הארוחת ערב עוד הרבה זמן ואני לא רוצה לשכב במיטה בלי לעשות כלום. הוא נתן לי כמה פעמים כשהיינו בדובאי, אני לא מבין למה הוא כועס.

אני מחזיר את הגלשן שלי לאחר שאני שוחה, ואני מתכוון לחזור למלון ולפתור את מה שזה לא היה עם הארי. ומישהו ניגש אליי.

אני מרים את מבטי אליו, "היי. ראיתי שגלשת, זאת הפעם הראשונה שלך? אתה מעולה." הוא מחייך ואני מהנהן ומתחיל ללכת, והוא גם, בקצב שלי.

"אני סאם." הוא אומר, אני מגרד את עורפי וממלמל, "אני לואי. אממ, אני צריך ללכת לארוחת ערב."

"יש לי זמן לקנות לך משקה?" הוא משאיר את החיוך על פניו ואני מניד בראשי. "מצטער. אני באמת צריך ללכת."

"משקה אחד?" הוא מתעקש ואני מסתכל על השעון בטלפון שלי, יש עוד זמן לארוחת הערב ואולי אם אני אגיע בדיוק בזמן להתקלח ואז לארוחה, הארי יישכח ממה שזה לא היה ולא נצטרך להתמודד עם זה.

"משקה אחד." אני ממלמל ועוקב אחריו לבר של החוף, אני מתיישב על אחד מהכיסאות והוא מצטרף אליי עם שתי כוסות.

"אם תרצה להסתובב מחר, אני והחברים שלי כאן תמיד." הוא אומר, היד שלו זזה לירך שלי ואני נלחץ, אבל לא אומר כלום.

"אה.. אמ. אני לא יודע. אני ממש חייב ללכת, תודה על המשקה." אני משאיר את הכוס על השולחן וממהר לעמוד, מחייך חיוך קטן ויוצא משם.

------------------------

זה די ארוך יחסית וזה על זה שלא העלתי כמה ימים בגלל המחסום כתיבה הנוראי שלי.

תקראו את הפאנפיק החדש. (Yours Truly, Louis) כי השקעתי בו הרבה השבוע ואני רוצה שתאהבו אותו כי הוא מצחיק ויפה.

מטרה: 87 הצבעות.

אוהבת אתכן ככ,

♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡