Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 112

אני מעלה פרק לפני שהגעתן למטרה של ההצבעות ואני מקווה שתגיעו אליה מהר.
אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

כשאני יוצא מהמקלחת, אני נשאר בלי חולצה ומתיישב ליד טראוויס בספה.

"ממי השרשרת הזו? לא אמרת לי." הוא בוחן אותי ושם לב לשרשרת של הארי, מרים אותה כדי להסתכל עליה יותר טוב.

"אה.. היא.. מאיתן. לא פגשתי אותו הרבה זמן אז שמתי אותה, זה מזכיר לי אותו." אני משקר ומשחרר את האחיזה שלו בה.

הוא שואל עוד על השרשרת אז אני משנה נושא כל פעם. ושאר הערב עובר באיטיות. אף אחד מאיתנו לא עובד ואנחנו סתם מתכרבלים מול הטלוויזיה ומעבירים כל שנייה ערוץ, יש לנו בערך שבוע חופש כי זה אמור להיות בגלל החתונה, שבוטלה.

אני שם לב שטראוויס כבר נרדם, אז אני מכבה את הטלוויזיה ומסתכל שוב על השרשרת שלי לפני שאני מוריד אותה בהיסוס ומניח אותה על השידה, מלטף את שיערו מעט ואז נשכב על חזהו, שומע את הנשימות השלוות שלו.

-

**
נקודת המבט של הארי.

לא ראיתי את לואי כבר שבוע ויותר. זה הדבר היחיד שאני חושב עליו ולא מסוגל להוציא אותו מראשי. טראוויס בטח הגיע למסקנות לבדו בגלל השרשרת, אבל אני רק מקווה שהוא לא קרא את המכתב.

אני מתיישב על הספה ונאנח. אני צריך לחזור חזרה לארצות הברית בקרוב ואני לא רוצה, כל זה היה חסר לי שהייתי שקוע בעבודה ובמסמכים. אני מטייל פה, עושה מה שעשיתי תמיד. מבלה קצת זמן לבד ופוגש אנשים שהיו קרובים אליי והייתי צריך להרחיק אותם בגלל העבודה, הלוואי שלא הייתי חייב.

אבל אני מניח שאני אהיה חייב לחזור מתישהו. ואני יודע שאני אצטרך לדבר עם לואי באיזשהוא שלב, אולי לפני הטיסה חזרה או מתי שאני אראה אותו. אני רק מקווה שזה ייקרה בקרוב. לפי הניחוש שלי אני יודע שזה בטח לא ייקרה בקרוב. אם הוא היה מעוניין בקשר כלשהוא איתי הוא היה יוצר אותו.

אבל זה בסדר מבחינתי. אחרי הכל הוא עושה את ההחלטות שלו ואני צריך לתת לו את האפשרות הזו, כי זה מה שכתבתי במכתב, וזה מה שאני צריך לקיים.

דיברתי עם אמא שלי בבוקר, אחרי חודשים שלא דיברתי איתה וזה בטח יישמע מוזר. אבל במשפחה שלנו זה די נורמלי לא לראות או לדבר אחד עם השני למשך חודשים ואפילו יותר. ואני חושב שזה קשור לעבודה, כולם עובדים בזה וכולם עסוקים בעניינים שלהם, ואני לא חושב שזו בעיה כל כך גדולה. במילא געגועים זה לא רגש נפוץ אצלנו.

לא דיברתי עם אף אחד מארצות הברית מאז שהגעתי לכאן, חוץ מהעובד שלי והמזכירה שלי שאמרה לי שאני צריך לטוס חזרה. פגישה מטופשת. שום דבר לא חשוב בה, הסיכויים שנרוויח כמה מיליונים מהפרויקט ההוא כנראה גדולים, אבל הכסף כבר לא חשוב.

אני קם מהספה ומנסה להכין לעצמי משהו לאכול. בכל פעם שאני מנסה אני נכשל, הייתי רגיל שלואי היה מכין לי או ברנדון. אף פעם לא הצלחתי להיות עצמאי בקטע הזה, וזה דווקא מעצבן. כי אני באמת רוצה להיות.

הטלפון שלי מצלצל ואני עוזב את המחבת וניגש אליו, זה לא מישהו שרשום לי באנשי קשר.

"הארי?" אני מזהה ישר את הקול של לואי.

"לואי? אה..היי, אמ איך השגת את המספר שלי?" אני מנסה לא לצאת חצוף וזה באמת לא בכוונה.

"זה לא כזה קשה. בכל מקרה, חשבתי שאולי כדאי שניפגש, אני צריך לדבר איתך."

"כן, בטח. מתי?"

"מתי שנוח לך."

אנחנו קובעים והוא מנתק. אני יכול ורוצה לדבר איתו עוד שעות על כלום ושום דבר, אבל אני מניח שזה לא רלוונטי. מה שכן, זה שהוא רוצה שאני אפגוש אותו.

קבענו להיום בערב בפארק שקרוב לבית שלו. זה נשמע די חשוב אם לומר את האמת, ואני יודע שלא היינו נפגשים לסתם בילוי חברתי.

-----------------

מטרה: 70 הצבעות.

טוב זה די מטומטם אבל אני רוצה שתמיד יהיה מעל 70 הצבעות כי אני לא סובלת את 50-69 זה פשוט מספרים נוראיים אני מעדיפה אפילו 40 אין לי מושג למה זה פשוט גמזלהצדתדש אוקיי מצטערת אני אלך.

אוהבת אתכן,

♡♡♡♡♡♡♡♡