Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 114

אתמול לא העלתי פרק כי יצאתי עם חברות ולא היה לי זמן, אבל אני משתדלת לעלות כל פעם שאתן מגיעות למטרה.

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

-לאחר כמה ימים,

**
נקודת המבט של לואי.

חשבתי על מה שקרה במשך כמה ימים. טראוויס עובד היום ואני מחליט ללכת להארי, לקח לי הרבה זמן למצוא את הכתובת שלו ואז גיליתי שזה קרוב לאיפה שהוא היה גר פעם.

אני בדרך אליו, אני בטח לא אדע ממש מה להגיד, אבל אני יודע שאני צריך לבקש סליחה על מה שקרה. הבנתי שיצאתי ממש מטומטם שלא האמנתי לו, שהוא באמת מנסה להיות לטובתי.

אני מגיע לוילה, כמובן, ומצלצל אליו כמה פעמים, כשהוא לא עונה אני נאנח ופשוט מנסה להקיש את הקוד שהיה לו בדובאי, והשער נפתח.

אני נכנס לבפנים, גם פה יש בריכה וחצר אחורית ענקית, אני מגיע לדלת שאני מניח שזו הכניסה ולמזלי היא פתוחה.

"הארי? אתה כאן?" אני קורא לתוך הבית והוא לא עונה. הוא בטח לא רוצה לדבר איתי. הסלון והמטבח ריקים ואני מגיע למסדרון, מציץ על החדר שינה שלו ורואה שכמעט כולו ריק. זה מוזר. אני ממשיך במסדרון ושומע רעשים מהחדר מקלחת, כשאני פותח אותה אני רואה את הארי עם מזוודות לידו, מוציא את כל החפצים שם.

"מה אתה עושה?" אני מביט בו והוא מסתכל עליי לשנייה ואז מסיט את מבטו חזרה לשאר הדברים, ממשיך לארוז.

"הארי תפסיק." אני תופס כמה חולצות מהמזוודה ומוציא אותן החוצה.

"תחזיר לי אותן."

"מה אתה עושה?" אני שואל שוב והוא חוטף אותן מידי, "אני טס חזרה לארצות הברית."

שתיקה נופלת לכמה דקות ואז אני אומר לו את מה שהתכוונתי להגיד שבאתי לפה, "הארי.. אני מצטער על מה שאמרתי בפארק. ועל זה שזרקתי את השרשרת. הייתי מטומטם וחשבתי על זה, היית כל כך נחמד אליי ופשוט.."

הוא שותק, ממשיך לרוקן את ארון התרופות שיש בו יותר שטויות מאשר תרופות. "הארי תפסיק. אתה לא צריך לעזוב בגללי."

"יש לי עבודה, לואי."

"אני יודע שיש לך משרדים חדשים גם כאן וכנראה תצטרך לעבור אליהם. היית ממש נחמד אליי בתור חבר, אני מצטער הארי. בבקשה אל תטוס."

"אני לא רוצה להרוס את הקשר שלך עם טראוויס. ושנינו יודעים שאם אני אשאר כאן זה ייקרה. אתה סוף סוף מאושר לואי, אני לא רוצה להרוס את זה. אני חייב לעזוב." הוא מסתכל עליי ואז משפיל את ראשו, אני תופס את ידו ומניח את שלי על שלו. "אתה לא. שום דבר לא ייקרה, תפסיק לארוז."

הוא שותק שוב ואני מתחנן, "תישאר? בשבילי."

"למה אתה כל כך רוצה שאני אשאר? ואל תגיד שזה בגלל החברות שלנו."

"בגלל, שאני יודע שאתה אוהב להיות כאן. זה המקום שלך, ואני לא רוצה לגזול ממך את זה רק בגלל כמה משפטים טיפשיים שאמרתי." אני ממלמל.

"זה מסכן את היחסים שלכם." הוא משחרר את ידו משלי ומתיישב על הריצפה, "אם אני אהרוס לך את זה, אני לא אסלח לעצמי בחיים."

"אתה לא."

אני יודע שאני לא אסלח לעצמי אם הוא יעזוב, מידיעה שזה רק בגלל מה שאמרתי ועשיתי. חלק מהזמן שהייתי איתו פה היה לי כיף, הוא התנהג כמו חבר אמיתי ואני יודע שהוא באמת מתכוון לזה, שהוא רוצה את הטוב בשבילי.

הוא נהיה כל כך אחר, בכל פרידה הוא הופך לרך יותר ומקסים יותר. והתחלתי להבין שהשינוי הגדול שהוא עבר, כן בגללי.

אני יודע שהוא שינה אותי גם, אני אחר מלואי שהיה בהתחלה.

--------------------

זה פרק ממש מטומטם כי אני כל כך עייפה, אח שלי הביא חבר והם לא הפסיקו לדבר ולחפור עד 5 בבוקר ואני חדר לידם:(

בכל מקרה, וואו אוקיי פרק שעבר הגעתן למטרה ככ מהר והעלתי אותה דווקא, אני ככ גאה בכן.

מטרה: 77.