Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 115

אל תשכחו להצביע ולהגיב❤

אחרי ששכנעתי את הארי והוא פירק הכל בחזרה, חזרתי חזרה הביתה וטראוויס היה שם. נאנחתי, הוא בטח ייתחקר אותי אבל אני פשוט אגיד לו שהייתי אצל הארי.

"איפה היית?" הוא שואל, כמובן, ואני הולך לכיוון המטבח.

"אצל הארי, הארי סטיילס." אני אומר והוא מסובב את ראשו אליי, "ראיתי אותו בחתונה."

"כן.. הוא היה שם." אני ממלמל ואוכל את מה שנשאר מארוחת הצהריים של אתמול.

"לואי.. אני לא יודע אם זה מוקדם מדי בשבילך, אבל אם אתה מרגיש מוכן, אולי-"

"אני צריך עוד קצת זמן." אני קוטע אותו. יודע שהוא מדבר על החתונה.

"אני מצטער, הייתי אמור לדעת." הוא אומר ומתיישב לידי.

זה בסדר, אני בכנות מבין למה הוא כל כך מחכה לזה ואני יודע שזה שאני לא מוכן הורס לו הכל. אבל בסוף אני ארגיש מוכן, כל פעם שהנושא הזה עולה אני נזכר שלא יכולתי לעשות את זה אז.

הרגשתי שזה נכון, אבל משום מה, עכשיו אני רואה שלהתחייב למישהו זה משהו כל כך גדול. זה לא רק לשים טבעת על האצבע שלך ולהגיד שאתה נשוי. זה דורש הרבה יותר, זה כמו להיות שייך לאותו בן אדם, לחלוק את החיים שלך עם עוד מישהו ואולי עם משפחה שלמה.

ולדברים שאני צריך להישבע לו זה לא משהו שאני רוצה להפר. לכן אני לא מרגיש מוכן לעשות את זה עדיין, עד שאני אדע בוודאות שאני לא אהפר אותם ואוכל להיות מחוייב לו לגמרי.

"אז.. ההארי סטיילס הזה, חשבתי שהוא לא בא, הוא ניתק לי שאמרתי לו."

"אולי הוא היה יותר מדי.. עסוק." אני ממלמל ומתחנן שהוא יפסיק לדבר על זה או על חתונה, או על כל דבר אחר חוץ מדברים שלא מקשים עליי לענות.

"ראיתי שהורדת את השרשרת שאיתן הביא לך."

איתן? אני שואל את עצמי בראש ואז מנער את ראשי, "אה. כן.. אממ, העדפתי את שלך. היא מקסימה טראוויס." אני מחייך ומתיישב לידו בספה לאחר שאני מפנה את הכלים.

-

**
נקודת המבט של הארי.

אני יושב בספה שלי והמזוודות ריקות לידי, אין לי כוח להחזיר אותן בחזרה למקומן, ובאמת אין לי מושג איך הוא שיכנע אותי בכלל לעזוב את זה, אני אצטרך לריב על זה עם המזכירה שלי כנראה.

באותו הרגע שהוא שם את היד שלו על שלי, לא זכרתי מאז מה הוא אמר בכלל. שחררתי את היד שלו ממני כי הוא עשה את זה בתור קטע ידידותי, ולא קיבלתי את זה ככה, למרות שהייתי אמור.

באמת עדיף לי לעזוב, אין לי הרבה אנשים כאן חוץ מאחותי ומכמה חברים ותיקים שלי. אבל הוא אמר שהוא צריך אותי בתור חבר. ולא משנה לי בתור מה, כל פעם שהוא ייצטרך אותי אני כנראה אשאר.

נגמרה המערכת יחסים שלנו בתור זוג, אבל אני יודע שאני אעשה הכל כדי להישאר משהו בשבילו. אפילו חבר, אם זה מה שהוא רוצה.

אני נאנח, מתחיל להבין שאני מנסה לעשות את כל מה שמשאיר אותי קרוב אליו למרות שאין לי את התקווה הזו שהוא יחזור, הייתה לי פעם, אבל עכשיו זה כבר לא ייקרה.

מחשבות כאלו מדכאות אותי, אז אני מנסה לחשוב על דברים טובים ומכין לי משהו קטן לאכול שלמדתי לא מזמן. אני מניח שזה נהיה סוג של תחביב שלי, למרות שמעולם לא ידעתי לבשל ולאפות, אבל זה היה לפני שהייתי כל כך לבד.

זה נכון שאני מוקף בכל כך הרבה אנשים, אבל אף אחד מהם אף פעם לא יוכל להיות יותר מחבר לעבודה או סתם ידיד. אני לא אחלוק את הרגשות שלי עם אף אחד אף פעם, חוץ מהבחור שאני אוהב. שכבר עשיתי את זה, והוא זרק את מה שנתתי לו. אז אני מניח שאף אחד.

-----------------------

שמתי לב שכל פרק שאני כותבת מרגיש לי מטומטם וזה גם פרק משעמם וקצר ואתן בטח כזה "נו מתי הם יחזרו וואי,"
אבל יהיה בסדר..
(אולי?)

תקראו את ביטווין דה דאט אין לו הצבעות בכלל:(

ואני מקווה שאהבתן בכל זאת,

מטרה: 77

♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡