Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 127

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

-לאחר שבוע-

**
נקודת המבט של לואי.

עברו שבועיים מאז הסמסים של טראוויס והוא לא שלח יותר מדי הודעות, רק כמה בודדות והוא רק נראה דואג. בכל מקרה, הארי יצא לפני כמה זמן, וסוף סוף סימסתי לטראוויס בחזרה שנוכל להיפגש היום. זה לא ייקח הרבה זמן, אני מקווה. והארי יצא לעשות סידורים בקשר לעבודה שלו. הוא בכלל חושב שאני ישן, ובאמת לא נעים לי לשקר לו, אבל אני לא רוצה שזה יפריע לו ויוציא אותו מריכוז עכשיו.

אני מתלבש, לובש את את הבגדים האחרונים שנשארו לי במזוודה היחידה שהבאתי. חשבתי שייקח אולי שבועיים ואני אחזור אליו. אבל זה לא קרה עדיין וגם לא ייקרה. השאר בכביסה, ואני מקווה שיהיה לי מה ללבוש לימים הבאים.

אני לוקח את המפתחות והטלפון שלי, מתלבט אם להשאיר להארי הודעה למקרה שהוא יחזור מוקדם יותר, אבל אני בספק. ואם הוא יגיע מוקדם יותר, אני פשוט אסביר לו הכל. זה יוריד לו מהדאגות שיש לו.

אני בכנות עדיין לא יודע מה להגיד, אני רק מקווה שהוא יבין ולא ייכעס או משהו. אני כבר מנחש שזה יהיה מביך, אבל רק שאני אצא מזה בשלום בתקווה שהוא לא יהיה פגוע. אני יודע שהוא בטוח ייפגע, אבל אני מעדיף לחשוב שלא. בכל זאת, זה יהיה הכי טוב בשביל שנינו, אני מניח.

מכל המחשבות האלו, אני שם לב שהגעתי כבר לחצר שלנו-שלו. הכל נראה אותו הדבר, אני מציץ מהחלון ורואה אותו יושב בסלון, בכנות אני לא מוצא את האומץ לדפוק לו בדלת עכשיו.

אני לוקח נשימה עמוקה, מרגיע את עצמי עם מחשבות שזה בשביל הארי. אני עושה את זה כי זה הדבר הנכון לעשות, והארי צודק לגבי הרגשות הלא נוחות שלו בנושא הזה.

אני דופק על הדלת ומשפיל את ראשי, מגרד את צווארי ומרים אותו מיד כשטראוויס עומד בפתח הדלת, מופתע לראות אותי.

"היי. לא.. חשבתי שתבוא." הוא ממלמל ואני בולע את רוקי. "אמרתי לך שאני אבוא."

"אמרת הרבה דברים." הוא אומר בשקט, מתוך כוונה שאני לא אשמע אבל אני כן. אני נאנח ונכנס איתו לבפנים, אני מתיישב איתו על הספה במבוכה וכוסס את ציפוניי.

"איפה המזוודה שלך?" הוא שואל ואני שותק. לאחר כמה שניות אני עונה, "טראוויס.. אני לא חוזר." אני מגמגם והוא לא נראה מופתע ממה שאני אומר, ואני מקמט את מצחי.

"ראיתי את זה בא." הוא צוחק בעצב ואני שותק. לא בטוח איך לענות לזה והוא מביט בי. "אתה מתכוון להגיד לי את הסיבה?"

"זה פשוט.. דברים השתנו. מאז שהלכתי- שלקחנו הפסקה. התחלתי לצאת עם.. מישהו אחר."

הוא מושך בשיערו ואני חושב שהוא עומד להתפרץ, אבל הוא רק שותק ואני מתחיל להרגיש רע עם עצמי. למרות זאת, אני מנסה לשכנע את עצמי שוב ושוב, שזה עדיף מאשר להיות איתו כשאני לא אוהב אותו, אני לא רוצה לכפות על עצמי לאהוב מישהו.

"אני מצטער טראוויס." אני אומר לאחר כמה דקות, מסיבה לא ברורה. אני לא יודע אם אני מתכוון לזה, אבל אין לי משהו אחר להגיד, ומגיעה לו סליחה. הוא חיכה חודשיים כדי שאני אחזור, בזמן שהייתי עסוק בלהתאהב במישהו אחר. זה לא פייר.

"אתה לא צריך להיות, אני מבין." הוא אומר, מה שנשמע לגמרי כמו שקר ושנינו שותקים. המצב נהיה מביך, ואף אחד מאיתנו לא שובר את השתיקה, אני מניח שאין לשנינו מה להגיד.

--------------------------

לקח לי זמן לכתוב את הפרק כי תמיד יש לי את הפחד שאחד מהפרקים ייצא מביך או מטומטם אבל אני מקווה שאהבתן אותו בכל זאת.

מטרה: 78 הצבעות.

אוהבת אתכן,

♡♡♡♡♡♡♡♡♡