Wedding Cancellation [Larry Stylinson] .Season 3.

פרק 142

אל תשכחו להצביע ולהגיב ❤

"-אתה יכול לספר לי מה קרה אתמול?" אני שואל את לואי. כבר אחר הצהריים והוא עדיין יושב על המיטה בלי לעשות כלום, הוא אפילו לא אכל.

"אם אתה לא רוצה, אתה לא חייב." אני מוסיף ומתיישב חזרה לידו עם תה, נותן לו אותו.

הוא לוקח אותו ומתנשם. "אני לא רוצה לדבר על זה." הוא עונה בשקט, משפיל את ראשו ואני משפשף את גבו.  "זה בסדר." אני לוחש ועוטף את ידי סביב מותנו.

לאחר כמה שניות אני שומע אותו מייבב, "אני לא רוצה להיזכר בזה." הוא לוחש ואני נאנח, מלטף את גבו ומניח את ראשו על חזהי. אני שותק ולמשך כמה דקות הוא ממשיך לייבב לתוך חזהי.

"אולי כדאי שנלך לאכול? לא אכלת כל היום. ואני יכול לשמוע את הבטן שלך מקרקרת." אני אומר והוא מהנהן באיטיות ומתרומם מהמיטה. אני מנגב את הדמעות על לחייו ומוציא את אחד מהסוודרים שלי. הוא לוקח אותו ומוציא סקיני ג'ינס מהמזוודה שלו.

אנחנו יוצאים מהמלון, ולואי כל הזמן הזה שותק. אני יודע שמה שקרה אתמול די הפחיד אותו וזאת הסיבה. אני לא יודע אם להמשיך לחבק אותו או לתת לו להיות לבד.

אנחנו הולכים למסעדה קרובה, ולואי רק מסתכל על התפריט במשך כמה דקות בזמן שהמלצר עומד וממתין. "אני אזמין המבורגר." הוא ממלמל והמלצר הולך לאחר שקיבל גם את ההזמנה שלי.

-

"לא אכלת כלום." אני אומר כשלואי אומר שהוא מסיים ומביט בצלחת שלו, הוא בקושי אכל רבע מהמבורגר, השאר מפורק לחתיכות כי הוא רק שיחק עם האוכל. "אני לא ממש רעב." הוא אומר ואני נאנח, אבל מוותר לו וקורא למלצר בשביל חשבון.

"אתה בטוח שהכל בסדר?" אני שואל אותו כשאנחנו יוצאים והוא שקוע במשהו, אז אני נוגע בכתפו והוא קופץ, "כן, הכל בסדר. אני רק עייף, אפשר לחזור למלון?" הוא שואל במהירות ואני מהנהן ולוקח את ידו.

----------------------------------

הפרק הכי קצר בעולם ואני ממש מצטערת, אבל ככה זה אמור להיות. אני מצטערת ממש על העיכובים בכל הפאנפיקים, לאחרונה היו לי כמה בעיות מהבחינה של לתרגם ולכתוב  כי הייתי קצת בדיכאון והערך העצמי שלי והביטחון שלי די ירדו לאפס, בכל מקרה אני מקווה לחזור לרגיל ואני מתחילה לכתוב פאנפיק חדש.

מטרה: 75 הצבעות.

אני אוהבת אתכן כל כך ואני מעריכה אתכן מאוד. אין לכן מושג כמה התמיכה שלכן עוזרת לי ומרימה לי את המצב רוח.

♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡♡