סודות

ילדה מיוחדת

אני מתחילה לקרוא את המכתב, כתובות שם המון אותיות, מילים, אבל המילים נראות כמו סתם בליל אותיות חסר משמעות, אני נזכרת בקוד שהיה לי ולאבא כשהייתי ילדה.

"את ילדה מיוחדת" אומר אבא ונושק לי על מצחי, "קחי" הוא אומר ומגיש לי דף נייר קטן ומקומט, "זה יהיה הקוד שלנו, המפתח שדרכו תוכלי לקרוא מה שאכתוב לך. תלמדי את זה בעל פה. זה יהיה סוד רק שלנו, שלנו ושל..."

הזכרון נקטע. אני מנסה להזכר בקוד אבל שוכחת, עבר זמן רב מאז שאבא אהב אותי ככה. אני זוכרת רק שהצופן היה מסובך מאוד, ושלקח לי זמן רב להבין אותו.

אני מכניסה את המכתב לתיק ומחליטה לא לספר לריאן ואמנדה, בתקווה שאמנדה לא ראתה את כל מה שקרה כאן עכשיו.

"בואי" אומרת אמנדה, אני קופאת על מקומי, יכול להיות שהיא ראתה אותי? ראתה את המכתב? "בואי מהר, לפני שאני אתחרט" אומרת אמנדה, אי אפשר להתחמק מזה, אני ניגשת אליה ומתיישבת לידה. "הסוד, הסוד שאת כל כך רוצה לדעת, הוא מורכב מכמה דברים" אומרת אמנדה, "כעיקרון כדי להבין את זה את חייבת להבין משהו מאוד גדול וחשוב, משהו שקשור אלי" היא אומרת, "את כנראה לא תאמיני בהתחלה ואני לא אספר לך את זה עכשיו, כי אני צריכה לדבר על זה עם ריאן, אבל אני רק אגיד לך שאם תחשבי טוב טוב, את תביני." היא אומרת, "דרך אגב, את יודעת שלא באמת קוראים לך לד, נכון?" היא שואלת והולכת, מתיישבת במקום אחר ולא מוכנה להוסיף דבר, לא משנה כמה אני מנסה.

ריאן חוזר בלי אוכל בידיו. אני שואלת אם להביא אוכל מהתיק אבל הם מתנגדים בטענה שצריך לשמור אותו למקרה שנישאר בלי אוכל מספר ימים רצופים.

השמיים שחורים, החושך כאן, אני מרגישה רדומה, ריאן בא אלי, הוא מתיישב לידי, "דיברתי עם אמנדה" הוא אומר, "על מה" אני שואלת, "על הסוד שאת רוצה לגלות" הוא מוסיף כמובן מאליו, "אם אמנדה הייתה פה היא הייתה אומרת שזה הסוד שהיא צריכה לגלות" אני אומרת וריאן שותק, "בכל מקרה, דיברתי אם אמנדה והיא שכנעה אותי שאת חייבת לדעת, היא ממש עקשנית" אומר ריאן אחרי זמן מה ונאנח באכזבה, "היא ניצחה בוויכוח, כמובן, מחר בערב נגלה לך" הוא אומר והולך משם, מתיישב לשמור על יד המדורה.

אני לא מצליחה להרדם, מסתובבת מצד לצד, שומעת את יללות התנים ומשק כנפיהם של עופות הלילה, אני מנסה לחשוב על הזמן שעבר מאז שהגעתי, השמש הייתה אמורה כבר לפגוע בי, לגרום לי לחלות במשהו או לקצר את זמן חיי, אבל האמת היא שהשמש עושה לי טוב, היא גורמת לי לשמחה ומעניקה חמימות נעימה, אני מסתכלת על הירח שמנצנץ מעלי ולאט לאט נרדמת.

אני מתעוררת לבוקר אפלולי וקודר, ערפל מכסה את היער בשכבה דקה של עננים והשמיים מלאים אבק ואפר. הערפל הדק לא מהווה מכשול לראיית דבר מה מקרוב, אבל ממרחק מה אני מתחילה לראות צללים בלבד.