Different People

חלק ללא כותרת 2

״מיקה את יכולה בבקשה להכנס למשרד שלי ״ דון דלמוס אומר ואני מפסיקה לנקות את הלובי ונכנסת למשרד ״כן קשיש ״ הוא מרים גבה ונהיה אדום״מיקה!״ הוא מזהיר אותי ״אני צריך שתעזרי לליבה לנקות את הקומה החמישית ג׳סיקה לא באה היום״ אני מגלגלת עיניים ״כמו תמיד ״ ״זה לא משנה עכשיו בבקשה לכי תעזרי לה , את תקבלי עוד דולר על כול שעה שתעזרי לה ״. אני מחייכת ״דולר וחצי ״ ״סגור. עכשיו לכי תעזרי לה ״
אני מהר עולה לקומה החמישית ורואה את ליסה מנקה במרץ . ״באתי לעזור לך ״אני אומרת לה והיא מסתכלת עלי באהבה ובתודה . היא ממש חמודה היא בת שלושים ואם לשני ילדים קטנים .
״ אני אקח את החדרים 406-412 ואת תקחי את 413-420 בסדר?״ היא שואלת בקולה העדין ואני מסכימה . לקחתי את העגלה של ג'סיקה והתחלתי לנקות את החדרים .
כבר השעה שלוש והייתי אמורה לסיים . נשאר חי עוד חדר אחד 420 . אני דופקת בדלת כי לבדוק שאין אף אחד , ונכנסת .
החדר דווקא לא היה כזה מבולגן אז רק טאטאתי את הריצפה ויישמתי את הסדינים , את השירותים השארתי לבסוף ואחרי שסיימתי עברתי לשירותים .
אני פותחת את הדלת ועומדת שוב מול אותם עיניים אפורות , הוא שוב פעם היה ללא חולצה שערו היה רטוב אבל הפעם ראשו לא היה דחוף בין שני רגליים דקיקות .
״שוב את ?״ הוא אומר בזלזול
״מצטער אבל אני לא מספק הופעות בחינם ״ הוא אמר ואני נהייתי אדומה מכעס ומבושה
״אני דפקתי ואף אחד לא ענה . אתה פשוט לא שומע״
״ תראי אולי את רגילה שכולם סולחים לך בגלל העיניים הירוקות הגדולות שלך אבל אני לא . ממני את לא תקבלי טיפ ״ הוא אמר ויצא מהמקלחת
ואני התעצבנתי כול כך , יצאתי אחריו ״תקשיב לי טוב אני לא יודעת מי אתה אן מה אתה אבל אתה לא תדבר אלי כך אני דפקתי ואתה לא ענית אני נכנסתי לעשות את העבודה שלי ״ עיניי בוערות מכעס והוא רק עומד מולי לא אומר דבר ״אז הנה קח ״ הוצאתי את הכסף שקיבלתי המטיפים של היום ״זה כדי לעזור לך לקנות מכשיר שמיעה או נימוסים ״ אמרתי ויצאתי מהחדר בכעס
״מכול החדרים מכול המקומות הוא חייב להיות פה !!!
מה המלון שייך לו שהוא נמצא בכול חדר״ אני לוחשת בכעס ויורדת למטה לדון דלמוס עייפה מותשת ומתכוננת לפיטוריי .
אני יורדת ורואה את דון דלמוס מדבר בטלפון ״כן אדוני אין בעיה״ הוא מנתק וקורא לי לבוא אליו ״הנה זה קורה ...״ אני לוחשת לעצמי ״הרגע דיברו איתי מההנהלה ואמרו לי ש... ״. ״אני יודעת אני מצטערת דון דלמוס אבל אני נשבעת אני דפקתי בדלת ולא היה קול אז נכנסתי ונכון לא הייתי אמורה לצעוק או לקלל אבל הוא פגע בכבוד שלי וזה הגבול ״אני אן דת והוא בוהה בי מבולבל ״על מה את מדברת ? הרגע הודיעו לי שמשהו מלמעלה החליט לעלות לך את השכר ל20 דולר לשעה ״ הוא אמר ואני עומדת המומה , עד עכשיו הייתי מקבלת 14 דולר לשעה ועכשיו 20
״ למה ?,אך ?״ ״זה בדיוק מה שאני שואל אבל לאף אחד אין תשובה . אז נתראה מחר ב7 ובלי לאחר!״
הוא אמר משאיר אותי פעורת פה .
כול הדרך הביתה אני עם חיוך על השפתיים . זה יעזור לי לצאת מהעיר הזו יותר מהר . נכנסתי הביתה מחליפה לפיג׳מנ ונופת על המיטה עייפה אך שמחה
בפעם הראשונה מזה שנים יש לי תקווה לצאת מפה .
הייי בנות מה דעתכן?