Different People

פרק 20 חלק ב

״תתרחקו אנחנו מנסים לפתוח את הדלת ״ האיש צועק ואני מתפללת שהוא יפתח מהר
״אגב .. תודה ״ סם אומר ״בכיף ״
בכיף ?!?! אני מגלגלת עיניים ואני רואה אותו מחייך .
אני מסתכלת על השעון ורואה שהשעה כבר שבע
״או קיי אנחנו פותחים את הדלת ״ האיש צועק ותוך שנייה התחילו רעשים של שבירת מתכת
״ תתרחקי ״ סם מושך אותי אליו הריח שלו משכר .
ושוב פעם אני נמצאת מול שפתיו המבקשות שאנשך אותם !!!
״מיקה ...״ הוא לוחש את שמי ולמרות כול הרעש אני שומעת . אני מקרבת את שפתי אל שפתיו .... ״הכול בסדר שם ?״ האיש פותח את הדלת ואני מתרחקת ממנו , זו כבר פעם שנייה שזה קורה .
"כן הכול בסדר ״ אני עונה ורואה איך סם מתחיל להתעצבן
איך שהדלת נפתחת מספיק כדי לעבור אני ממש זורקת אותי החוצה ״תודה רבה !״ ״אין על מה ״
סם יוצא אחריי מסדר את החליפה שלו ואת השער שלו שהתארך לו קצת
״את צריכה טרמפ ?״ הוא שואל בדרך החוצה
״לא זה בסדר באתי עם אוטו ״ אני מסתכל על השעון שבע ועשרים ״הכול בסדר ? ״ ״מה ?״
״את לא מפסיקה להסתכל על השעון, גם במעלית היית ככה ״
״אני פשוט קבעתי משהו ו..״ למה קשה לי להגיד לו שאני הולכת לאכול עם גבר אחר ?
״הארוחת ערב שלך ?״ הוא שואל ואני מסתכלת עליו מופתעת ״מה ? איך ?״ הוא מחייך
״בבוקר כששאלתי אותך אמרת שיש לך כבר תוכניות לערב ״
הוא נשמע ... מוזר כאילו זה מפריע לו ואני רוצה להגיד לו שזה מפריע גם לי לאכול עם גבר אחר ולא איתו   ״סם אני ..״
״הנה אתה !!! ״ בחורה ארוכת רגליים בשמלה מיני רצה אל זרועותיו ״כול כך דאגתי ״ היא אומרת ואני מתעצבנת על עצמי על המחשבה המטופשת שהייתה לי לפני שנייה  . נו ברור שתיהיה לו משהי ולא סתם משהי אלא דוגמנית בלונדינית עם עיניים כחולות . מה חשבתי לעצמי שזה יפריע לו אני כזו מטומטמת ״אני בסדר ״ הוא אומר לה אבל עיניו עלי .
״טוב אם הכול בסדר אני זזה יש לי דייט להתראות ״
אני ממהרת ללכת מרגישה את עיניו עלי ואת ליבי הניסדק מעט , אבל מהר מאוד אני עומדת זקוף כשאני שומעת אותה אומרת ״הזמנתי לנו מקום במסעדה שאתה אוהב כדי לחגוג את יום השנה שלנו״
אני ממשיכה ללכת פותחת את הדלת ובורחת
בורחת לאוויר הצח שלא מלא בריח שלו , בקול שלו
אני בורחת ממנו כמו שבורחים מים סוער .. כמו עיניו
🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊🌊
אני נכנסת ללובי הפעם עולה במדרגות את הארבע קומות מתפללת שרון עדיין שם ...
אני פותחת את הדלת ״רון ?!?!״ אני צועקת מחפשת אותו בסלון במטבח ולא מוצאת . התיישבתי בספה עם כאב בחזה ״היי״ אני מרימה את את הראש ורואה את רון ״היי״ אני מחייכת ״אני מצטערת שאיחרתי , ניסיתי לשלוח הודעה אבל לא הייתה קליטה ו..,״
אני מסבירה ומתחילה לבכות ״ונסעתי מהר ועליתי ארבע קומית ברגל ״ אני ממשיכה להסביר ובוכה
מה יש לי ?!? ״ואז נכנסתי הביתה ולא ראיתי אותך ו.. ו..״ כבר לא יכולתי לדבר פשוט בכיתי חזק
״היי הכול בסדר ״ רון מחבק אותי אני מרגישה את חזהו החשוף , הוא לא לבש כלום חוץ ממכנס טרנינג אפור
״מה יש לי ?!״ ״כאב , אבל זה יעבור אני מבטיח ״ הוא מנשק את מצחי
עברו כמה דקות שהרגישו כמו נצח הוא לא הרפה את החיבוק וגם אני לא . הוא תמיד נמצא שם כשאני כאובה .לאט לאט התאוששתי והפסקתי לבכות .
  ״רוצה שאני אכין לך תה ?״
״האמתי שאני קצת רעבה ״ אני אומרת בחיוך ביישן ״ברור חח״ הוא מקניט אותי ״האמתי שהכנתי ספגטי מלפני שבאת רוצה ?״ ״הספגטי המפורסם של הכריש ?! ״ אני אומרת בתדהמה מזוייפת
״הכי מפורסם והכי טעים ״ הוא הולך לכיוון המטבח ואני אחריו ״וואו !, ממתי עשית קעקוע ?״ שאלתי בתדהמה כשאני רואה את גבו החשוף ״שנים ״ הוא מדליק את הגז ומחמם את הרוטב . ״אני לא מבינה את המשמעות ״ הוא מחייך
״זה המשפט שלי לחיים : זה בסינית כתוב לנשום להילחם לחיות ״ ״אפשר לגעת ?״ הוא מהנהן
אני עוברת עם האצבע אות אות ״וואו ״
״חייתי בסין כמה זמן שמה פגשתי סנסיי זה מורה ללחימה במשך זמן רב שעקבתי אחריו הוא לא עשה כלום חוץ מלנשום להלחם לחיות , כששאלתי אותו מה הסיבה לכך הוא אמר שאלה הדברים החשובים ביותר
לנשום זה להריח להרגיש ,להילחם החיים קשים וצריך לדעת להלחם ובסוף לחיות שזה הדבר החשוב ביותר פשוט לחיות ולחוות את החיים ״ הוא סיים לדבר ומניח לי ולו שני צלחות של ספגטי
ואילו אני עסוקה במילים שלו שהפנטו אותי
״ וואו , זה מדהים אך משפט אחת משנה לך את הדעה ואת הצורך לחיות בדרך אחת ״ הוא חייך ״זה בדיוק מה שחשבתי לכן קיעקתי כך העור שאני לעולם לא אשכח ״ הוא לוקח ביס וגם אני ״וואו זה ממש טעים ״ אני אומרת בפה מלא ״יש סיר מלא ״ אני צוחקת ״היי !״ ״אבל הקעקוע למה הגב , הרי אתה לא יכול לראות אותו ״ אני לוקחת עוד ביס , זה ממש טעים
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
הארוחה הייתה ממש טובה , נזכרנו בדברים מהעבר וזה היה כיף כול כל נהנתי עם רון
״לא נכון אני לא זרקתי עליו פחית בירה ״
אני  צוחקת ״את כן , כמעט פתחת לו את הראש״
אני  צוחקת ״טוב אבל הוא נסה לגעת לי בתחת !״
אני מתגוננת והוא צוחק . אני מסתכלת על השעון ורואה שכבר אחת בלילה ״וואו הזמן ממש רץ״
״כן ניהיה ממש מאוחר , מחר בערב יוצאים למועדון שאמרת ?״ חייכתי שהוא נזכר ״כן ברור גם מקס בא וביילי ״ ״נשמע שהולך להיות כיף״ ״כן ... אז תודה רון באמת על הכול ״ אני נותנת לן משחקה עדינה בלחי ומרגישה איך גופו נלחץ ״אין על מה , לילה טוב ״
אני הולכת לכיוון החדר נכנסת למיטה מתכסה ומתחבא מתחת לשמיכות  ועיני נעצמות בשנייה
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
ררעש של דלת מעיר אותי משנתי , אני פוקחת עיניים ורואה צל ״רון ?״ הוא מתקרב ״היי , אני לא מצליח להרדם״ ״עדיין אותו סיוט ? ״ ״כמעט כול לילה מחורבן אני רואה רואה אותם תקועים באוטו שעולה בלהבות ואני לא מצליח לעזור להם ״ הלסת שלו רעדה ״היי זו לא אשמתך ! היית ילד קטן ״
״עדיין מיקה אני מרגיש שאני אמור להיות אתם שם ״
אני קמה מהמיטה ״אל תגיד את זה ! , אתה פה כי צריכים אותך פה אני צריכה אותך פה ״ אני מחבקת אותו ״רוצה לישון איתי כמו בימים הטובים ?״ אני מחייכת חיוך קטן
״האמתי אשמח אם רק נדבר כדי שאני אשכח ״
״ברור״ ישבנו שנינו בסלון רואים טלוויזיה  ומדברים על הכול חוץ מאשר על הפיל שבחדר , אבל זה בסדר כי גם לי היה פיל והוא היה גדול