Different People

פרק 21

אני פוקחת את עיניי והדבר הראשון שאני רואה זה את הרגליים של רון מולי ״רון !״ אני צועקת והוא מתעורר בבהלה ״מה קרה ?״ ״הרגליים שלך ״ אני מסבירה והוא צוחק ״עדיין מפחדת מהם ״ הוא מקרב אותם ואני מזנקת מהספה צוחקת ועצבנית
״הם מפלצות איך אפשר שלא לפחד ״ אני רואה את החיוך שלו  וזה עושה איתי שמחה לדעת שהוא יישן טוב הפעם . ״היי אנשים היו מתים עכשיו לגעת ברגלי״ הוא אומר בתיאטרליות
״היו מתים אם היו נוגעים ״ אני זורקת עליו כרית
״זה דיון לאחר כך , למה אני גווע ״ אני מגלגלת עיניים ״איך דיון על הרגלים המסריחות שלך גרם לך להיות רעב ״
״מה אני אומר ... זה כישרון ״ הוא מחייך את החצי חיוך המושלם שלו ״אז אתה יודע מה אומרים ... הרעב מכין את האוכל ״ ״משפט די מוזר ״ ״זה משפט של לוס אנגלס ״ אני משקרת ״בסיאטל זה לא תופס ״
״אבל אנחנו לא בסיאטל ״ אני מתגוננת ״או קיי ... אז ביצה מקושקשת ?״ ״עם מלפפון בצד ״ אני מחייכת ״אני הולכת לשטוף פנים ״ אני אומרת והולכת לכיוון השירותים לשטוף את הפנים ולצחצח שיניים .
אני מסתכלת במראה  על פני  על שערי המבולגאן ונזכרת מה הייתי עושה בעבר כשנראתי כך  ופלאשבק מין העבר עלה לי
״אמא ?״ ״הא ילדה יפשלי ״ אני מחבקת אותה ״תעשי לי צמות  בשער הוא מבולגאן״ אני עושה פרצוף ״בואי שבי בין רגלי ״ היא מחייכת ואני יושבת ״איפה אבא ?״ אני שואלת ״אבא בעבודה יבוא יותר מאוחר ״ ״רוצה גומיות צבעוניות ?״ ״כן כן ״

״האוכל מוכן את באה ?״ רון קורא לי ״כן אני כבר באה ״ אני לא מבינה מאיזה הפלשבק הזה באה . שנים כבר לא חשבתי על המשפחה שלי המשפחה שנטשה אותי . אבא ששם קץ לחייו ואמא שהלכה והשתגע והשאירה אותי לבד
&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&&
אחרי ארוחה טעימה ומפוצצת הלכנו לעשות סיבוב קצת בהוליווד להכיר לרון את העיר , למרות שאני בטוחה שהוא היה פה אבל אף פעם לא בענייני הנאה רק עסקים
״וואו הוליווד בהחלט הוליווד ״ הוא אומר אחרי ששלושה דראג קווין עברו עם פאות צבעוניות ובגדים נוצצים ״כן מתרגלים , לא כול לוס אנגלס כזו אתה בעצמך ראית . איפה שאני עובדת ״ אני מסבירה ״תראה מחר יש קרנבל , חשבתי שמחר נלך כולנו .״
״ נשמע מגניב , נשאל אותם היום כשיוצאים ״
איך שהוא אמר את המשפט צלצל הטלפון שלי
״היי ביילי ״ ״היי ילדה נעלמת לי ״
״ אני מצטערת הרבה על הרגש אספר לך שהראה אותך היום ״ אני ורון עוברים כביש והוא מסמן לי אם אני רוצה שערות סבתא ואני אומרת שכן
״עם מי את?״ ״הא ? .. הא עם רון מראה לו קצת את העיר ״ ״בייבי לא לעשות שטויות , אני סומכת עלייך יאללה ״ ״אל תדאגי הכול בסדר ״
״ אם את אומרת  טוב אני אדבר אתך יש לי פגישה נדבר ?״ ״עובדת בשישי , חרוצה ״
״תמיד כזו נדבר מותק״ ״ביי בייבי״
ניתקתי את הטלפון בדיוק בזמן שרון חזר עם השערות סבתא .
טיילנו כול כך הרבה הראיתי לו את המקום שבו מפורסמים הטביעו את ידיהם ברצפה (שדרת הכוכבים) ונסינו להתאים את הידיים שלנו וזה היה מצחיק , הלכנו לאכול ארוחת צהריים במקום קטן ונחמד שנמצא ליד הבית שלי  ישבנו שם שעות ודיברנו על הכול .
״וואו הזמן טס , צריך לחזור ולהתארגן ״ אני אומרת
״את צודקת ״ רטן הזמין את החשבון והתעקש לשלם וגם אני לבסוף הוחלט שבפעם הוא ישלם ובפעם הבא אני אשלם

בנות סליחה שלוקח לי זמן לכתוב וסליחה שזה קצר פשוט אני לא מרגישה טוב מקווה שתבינו אותי
אגב הולך להיות מאוד מעניין במועדון ;)