Different People

פרק 13

דפיקה בדלת נשמעה ״כן״ אני עונה הדלת נפתחת ומשהי בסביבות גיל החמישים נכנסת , היא מחייכת אליי ואני לא יכולה לא לחייך בחזרה ״שלום מתוקה , אני קלרה , הבאתי לך כמה בגדים ״ היא מניחה על המיטה ״שלום קלרה קוראים לי מיקה  , תודה ״ אני מהדקת את החלוק שלי ״ארוחת ערב בעוד חצי שעה ״ היא אומרת וסוגרת את הדלת .
אני מייבשת את השיער עם המגבת ומציצה בבגדים שהיא הביאה לי , חולצה אפורה קצר ,חצאית ג׳ינס, וסניקרס. עבר כול כך הרבה זמן מאז שלבשתי בגדים כאלה . אני מתלבשת ופותחת את החלון , היה כול כך חם ,  למרות שכבר ערב , ממש שונה מסיאטל , למרות שעכשיו קיץ בסיאטל זה חורף נצחי , אבל פה אפילו השקיעה מאירה את הכול . אני נועלת את הנעליים ויורדת למטה ששערי אסוף בגומייה .
״ היי ״ רון מחייך , הוא לבוש בג׳ינס וחולצה לבנה קצרה , הוא ממש פיתח את הגוף שלו . הוא קטן ממני בשנתיים , תמיד צחקתי עליו בבר שהוא לא מתפתח כמו שצריך אבל אך שהוא התפתח עכשיו . לעזאזל תתרכזי מיקה !
״היי , תודה על הבגדים״ ״בכיף , את באה לאכול ?״
״ברור אני גוועת חחח״ הוא צוחק ״שכחתי שיש לך תיאבון בריא מאוד מאוד.... מאוד ״ הוא אומר ואני חובטת בו . אנחנו ניגשים לשולחן וריר יוצא לי מהפה ״המבורגר ?!״ ״לא סתם המבורגר זה ההמבורגר של ג׳ורג׳ ״ אני קופצת עליו ״אני לא מאמינה איך השגת ?!״ ״קשרים״ הוא מרים את כתפיו ואני מחייכת ״בוא נאכל ״ .
אנחנו יושבים בשולחן אוכלים צ׳יפס והמבורגר, כמובן שלקחתי לרון את הצ׳יפס כמו תמיד
״אמרתי לך, תיאבון בריא ״ אני מכניסה צ׳יפס לפה ומרימה גבה והוא צוחק ״אוי כמה שהתגעגעתי אלייך ״ הוא מחבק אותי ואני נמסה . מה קורה לי לעזאזל ?!?!?!
״אני צמאה ״ אני מנסה לצאת מהחיבוק שלו ולוקחת בקבוק של מים ״טוב אחרי שאכלנו אני חושב שאני אלך לעבוד קצת , ואת תלכי לישון יש לך מחר הרבה על הראש ״ הוא נושק למצחי ״תודה רון על הכול ״
״בכיף קטנטונת ״ הוא מחייך והולך
אני עולה לחדר והטלפון מצלצל . זה היה סם
״הלו״
״היי , הכול בסדר ? ״
״כן למה ?״
״אני הגעתי למשרד אתמול ולא היית וגם היום , המזכירה שלך אמרה לי שלא תיהיה במשרד עד יום רביעי .״
״כן פשוט היה לי בעיה אישית והייתי צריכה ללכת ״
״את צריכה משהו ?! אני יעזור לך בשמחה ״
״לא תודה , הכול בסדר אני מטפלת בזה ״
אני שומעת את נשימותיו בטלפון , הוא רוצה להגיד משהן אבל מתאפק
״הכול בסדר אתך סם?!״
״הא כן כמובן ״
״אם כך אני הולכת לישון ״
״לילה טוב מיקה ״
״לילה טוב״ . אני באה לנתק את הטלפון
״מיקה ??״  אני מחזירה את הטלפון לאוזני
״ כן ? ״
״ אני ... אניי מקווה שהכול בסדר ושתחזורי מהר . כלומר יש לנו עבודה לעשות מקווה שהכול יילך בסדר ״ אני מחייכת
״אני אחזור לילה טוב ״ אני אומרת ומנתקת את הטלפון . לא עברה שנייה וקיבלתי הודעה
״אני לא יודע למה , אבל חסר לי הוויכוחים והבלאגנים שלך פה לידי , לילה טוב ״
״גם לי ....״ שלחתי לו בחזרה
מה לעזאזל את עושה מיקה בלום !
*************************************
כול הלילה התהפכתי לא הצלחתי להירדם , כול כך הרבה מחשבות . רון ליווה אותי חצי דרך לבית האלמין ומשם הלכתי לבד , העדפתי כך .
אני מגיעה לבית האלמין ורואה פנים מוכרות רוב האנשים היו אלה שעבדו במלון , כולם השתנו וכך גם אני . לבשתי שמלה שחורה עם שרוולים קצרים וכובע קיצי שמסתיר את פניי . לא יודעת למה אבל פשוט לא רציתי שיזהו אותי או שיראו אותי , עמדתי מאחורי עץ מסתכלת על כולם עומדים והכומר מתחיל לדבר ״ג׳ים דלמוס או כמי שכולם מכירים דון דלמוס היה איש יקר , נדיב ועוזר לכולם ״ דימעה החלה לרדת , ואני נזכרת בפעם האחרונה שראיתי אותו
*************************************
״אני מתפטרת ״ אני אומרת ויוצאת מהמלון
״מיקה ?!? מה קרה ״ דון דלמוס שואל אותי
״אני לא יכולה יותר , נמאס לי מאנשים מהסוג הזה !״ אני מנגבת דמעה ״מיקה , את זוכרת מה אמרתי לך ביום הראשון שלך ?״ אני מהנהנת ״יהיו עוד אנשים כאלה אבל את צריכה להתגבר על זה , אל תתני להם להרוס לך ״ הוא מגיש לי טישו , זו פעם ראשונה שהוא הראה לי איזשהי חיבה או רגש ״אני לא , אני לא נותנת להם , אני הולכת הגיע הזמן שלי ! , השגתי את הסכום שלי לעזוב , תודה על ההזדמנות ״ הגשתי לן את הממחטה והלכתי משאירה אותו מאחור
ואני מסתכלת על המחר .
*************************************
״בואו נעמוד דקה אחת בדממה לכבד אותו״ אמר הכומר וכולם מרכינים ראש
אני מסתכלת על הקבר הוא היה פתוח , מרחוק יכולתי לראות כמה הוא הזדקן , שערו האפור הפך ללבן , קמטים הופיעו בפניו והוא היה נראה שליו
״תודה , תודה על ההזדמנות וסליחה ״ אני לוחשת בשקט ומניחה את הזר פרחים ליד העץ והולכת .