Different People

פרק חמש

אני במהירות משיבה חיוך ״מה אדוני רוצה ?״ אני שואלת ״חביתת ירק , מיץ תפוזים סחוט וקפה ״ הוא אומר וממשיך לדבר עם הסובבים כרגיל
לאחר שהגשתי לו במהירות יצאתי מהחדר ״שיט שכחתי את המגש ״ שוב אני חוזרת לחדר והדלת הייתה פתוחה ״שמע צדקת אחי הם באמת האמינו ש בחורה צריכה להתלבש ככה ״ אני שומעת ומתקרבת ״אני התאפקתי לא לצחוק ״ קול של בחורה גבוהה נשמע . ״והכי מצחיק שהבורה הזו לבשה את זה ״ דמעות עומדות לי בעיני ״ אמרתי לך עכשיו תשלם ״ אמר אותו בחור עם העיניים האפורות ״היא כול כל פתטית ״ הוא הוסיף  וכולם צחקו .
לקחתי את המגש ומהר יצאתי החוצה שצחוקיהם מהדהדים לי בראש ״הם ישלמו על זה , הוא ישלם על זה !״ אני אומרת זורקת את הכובע על הריצפה .

למחרת בבוקר קמתי ממש מוקדם לוקחת את המדים שהביאו לי וזרקתי לפח חוץ מהכובע . לקחתי את החצאית המיני האפורה שלי לבשתי חולצה מכופתרת בטן פיזרתי את השער ויצאתי לכיוון המלון .
אך שהגעתי נכנסתי למטבח הכנתי את העגלה ומשם עליתי למעלה אבל הפעם לא לחדר המרכזי אלא לאותו חדר של הבחור עם העיניים האפורות . בזכות גייל ידעתי איזה חדר הוא
השעה הייתה 7 וחצי בבוקר אני דופקת בדלת בשיא הכוח שלי והוא פותח אותה כולו עייף ומבוהל ואני מחייכת את החיוך הכי טוב שלי והפעם לא מזייפת
״בוקר טוב אדוני ״ אני אומרת ונכנסת מבלי לחכות ״הארוחת בוקר שלך ״. ״אני .. אני .. לא .., ״הוא היה מבולבל והתאהבתי את זה
״שב בבקשה ותן לי להגיש לך. קפה תפוזים וחביתת ירק נכון ?״ שאלתי והא מהנהן ״לקחתי קנקן קפה חן ו״בטעות״ שפכתי עליו ״איייי!״ הוא צעק . מסתבר שהקפה באמת סם מעורר בצורה כזו או אחרת
״אני ממש מתנצלת ״ אני לוקחת מפית ומנגבת את אזור חלציו שתוך שנייה התקשה ״זה בסדר״
הוא אמר ושם מפית על רגליו
הגשתי לו את החביתה עם לחם חיטה בצד ומוזגת לו תפוזים שהפעם בטעות נשפך עלי ״ אוי אני לא מבינה מה קרה לי ״ אני אומרת ומורידה את החולצה ונשארת עם חזייה מנומרת ״טוב אני מקווה שהכול נראה טוב ושהכול בסדר ״ אני הולכת לכיוון דלת אבל יד חזקה מושכת אותי אחורה ״מה. נראה. לך. שאת. עושה ?!״ הוא שואל ועיניו בוחנות את גופי ״אני ? אני לא עושה כלום רק את העבודה שלי . הא וזה בשבילך ״ אני מוציאה את הכובע שהביאו לי ומניחה על הראש ״זה הולם אותך הרבה יותר משאותי . הם לא לטעמי הבגדים שהבאת לי ״ אני אומרת והוא מצמיד אותי לקיר וזורק את הכובע לריצפה ״הא אז אני מבין ששמעת ״ הוא אמר עם חיוך על השפתיים ״תקשיב לי טוב״ אני אומרת בוערת מעצבים ״לא אתה ולא אף אחד מכם ישפיל אותי שוב ״ אני דוחפת אותו ״אתה ״ עוד דחיפה ״שחצן ״ עוד דחיפה ״וילדותי ״ עד אחד ״ואנשים כמוך מגעילים אותי ״אני דוחפת אותו למרגלות המיטה ושנינו נופלים שאני מעליו
הלב שלי כול כך דופק מהר ״אנשים כמוני משלמים לאנשים כמוך ״ הוא אומר אני מנסה לקום והוא תופס יותר חזק ״בזכותינו אתם קיימים אנחנו מביאים לכם עבודה ״ אני מנסה לקום ״את די נמרה ואני אוהב את זה במיטה ״ אני מנסה שוב והפעם מצליחה לקום ״אם בא לך מתוקה לקפוץ שוב , אשמח להראות לך אך אנשים כמוני עושים את זה ״ באותו רגע יצאתי מהחדר לכיוון המשרד ״אני מתפטרת ״ אני אומרת למר ברנר ״מה ? ולמה את עירומה ?!״
מרוב כעס שכחתי שאני בלי חולצה
״אני הולכת הביתה אני לא יכולה להמשיך לעבוד פה . מצטערת " אמרתי ויצאתי מהמלון לוקחת מונית הבית והכאב שבחזי רק הולך וגובר
אני לא יכולה לעבוד במקום כזה
למרות שבתוך תוכי הוא צודק אבל אני לא מסכימה עם הדרך הזו
ואני אני אשנה אותה גם אם זה ייקח לי שנים
את הבחור עם העיניים האפורות אני לעולם לא אשכח