Different People

פרק 37 חלק ב

אני פוקחת את עיני  אני במיטה גדולה לבד אני מסתכלת סביב  אני בחדר שהוא כולו ריק חוץ מארון מיטה , שידה קטנה ועוד דלת שכנראה מובילה למקלחת
אני מנסה להזכר מה קורה פה  ולאט לאט אני מתיישבת על המיטה אבל לפני שאני קמה רון נכנס לחדר כולו לבוש בחליפה
שחורה , חולצה אדומה  מכופתרת ומכנס אלגנטי
״היי איך את מרגישה ?״ הוא יושב לידי במיטה
״אני בסדר ,מה השעה ??״ ״12 הצהרים , ישנת הרבה , אבל אל תדאגי דיברתי עם המזכירה שלך הכול בסדר״ אני נושמת עמוק נרגעת אבל לפתע נזכרתי בסם ״פאקקק״ אני קמה מחפשת את הטלפון שלי ״מה את מחפשת ?״ ״את הטלפון שלי ״.
״מיקה הוא נהרס מהפיצוץ אתמול , קחי ״ הוא מושיט לי פלאפון ואני מחייגת את המספר של סם ,אחרי שלושה צלצולים הוא עונה ״מיקה זו את ?!?!?!״ הוא נשמע מודאג
״כן סם זו אני הכול בסדר אני פשוט..״
״פאק מיקה את יודעת מה עבר עלי כמה דאגתי כמעט התקשרתי למשטרה ״
״אני יודעת אני מצטערת פשוט הלכתי לבקר את רון  הוא חזר לעיר ופשוט ונרדמתי  אצלו והפלאפון נפל לי ונשבר
עכשיו קמתי ״ אני שומעת אותו נושם עמוק  ״את בסדר?!?!״ ״כן אני בסדר ״ אני אומרת והלב מתכווץ , אני כול כך שונאת לשקר לו
״לעולם אל תעשי לי את זה יותר כבר שכחתי איך לנשום מרוב דאגה , רוב המשרד מתרחק ממני מאה מטר מרוב שהם מפחדים לעמוד מסביבי את כול הכעס והתסכול  הוצאתי עליהם״
אני שותקת ״מיקה ?״ הוא אומר אחרי דקה ״אני בסדר אני יבוא אליך הערב בסדר?״ ״לא . הפעם אני בא לקחת אותך , תיהיה מוכנה בשמונה בערב . ומיקה ?״. ״כן ?״  ״תשיגי פלאפון כדי שנוכל לתקשר והפעם בבקשה אל תעלמי ״ ״מבטיחה ״
אני אומרת ויודעת בליבי שזה לא נכון . אני מנתקת את השיחה
ודמעה זולגת מעיני , אני מנגבת אותה ומסתכלת על רון שעדיין לידי ״לאין אתה הולך ?״ אני משנה נושא ומחזירה לו את הפלאפון ״תשאירי את זה אצלך , ואני הולך לסדר כמה דברים ״
״זה לגבי אתמול ?!״ הוא מהנהן . אני קמה על הרגלים
״אני באה אתך ״ ״מיקה לא את לא !״ ״תשמע רוון זה לא רק קשור אלייך גם אני הייתי שם גם בי הם פגעו והכסף שלי הכסף שהייתי אמורה לשלם ...אני צריכה ללכת רון ״ אני עומדת מולו ״מיקה לגבי הכסף אין לך מה לדאוג הכול שולם ודבר שני הם פגעו בך בגללי אז זה לא קשור אלייך״
״אני לא צריכה נדבות לא בקשתי שתשלם וחוץ מיזה אני בן אדם חופשי אתה יודע טוב מאוד אם לא תקח אותי אלך לבד !״ אני משלבת ידיים ״פאק מיקה , א זה לא נדבה ושנית יש לך עשר דקות להתארגן ... ומיקה את הולכת לראות דברים מכוערים ״ הוא אומר
״אני לא מפחדת  מהם ״ אני אומרת ״לא התכוונתי מהם ... את הולכת לראות דברים מכוערים שלי ... את הולכת לראות למה קוראים לי כריש ״ הוא אומר ויוצא מהחדר
אני עומדת עדיין באותו מקום לא זזה
אבל ישר מתאפסת על עצמי . אין דבר שיגרום לי לפחד מרון
אותו רון שישן  איתי כשהיו לו סיוטים .
אחרי עשר דקות הייתי מוכנה,  לבשתי ג׳ינס וסוודר תכלת שרון השאיר לי על השידה
את השער אספתי לקוקו ונעלתי נעלי ספורט שגם אותם הוא הביא לי
אני יוצאת מהחדר ורואה שבסלון יושב רון , הגורילה שהייתה אתנו אתמול  שנראה לי ששמו לאון , הוא נראה  די מבוגר שערו אפור הוא גבוהה חסון , בפניו יש צלקת לאורך הלחי . וכמובן עוד כמה אנשים שכולם לבשו שחור
״היי ״ אני אומרת והולכת לכיוונם ״שלום ציפור קטנה ״ לאון אומר בקול עמוק ואני מרימה גבה , רון מגחך  ומסתכל על לאון שמחייך  ״קדימה בואו נזוז ״ רון אומר וכול השישה גברים מאחוריו ״תשאירי צמודה אלי הוא תופס בידי ואנחנו יוצאים מהבית
שני ג׳יפים חיכו לנו בחוץ , אחד שבו היינו אני רון ולאון שנהג וכול החמישה באחר ״הוא יודע שאנחנו באים ?״ רון שואל
״לא בוס אבל הוא שם ״ ״מעולה ״ כול הנסיעה הייתה שקטה עד שרון שבר את השתיקה ״החזרתי את אמא שלך לבית חולים שהיא הייתה , מסתבר שהיא ברחה משם כאשר דון ריגס מצא אותה ״ אני מסתכלת עליו לא יודעת מה לומר לכן אני שותקת
אחרי חצי שעה של נסיעה אנחנו מגיעים לבניין שעליו רשום ״יזמות בע״מ״  ״בואי ״ רון אומר ואנחנו יוצאים מהאוטו ״תגיד להם לחכות למטה עד שאני אקרא להם ״ רון אומר לאון
ואחרי דקה שלושתנו עולים למעלה עוברים את המאבטחים בלי להראות דבר , נכנסים למעלית לוחצים  על קומה עשרים אחר דקה המעלית נפתחת ואנחנו מתקדמים לפקידה שנמצאת שם
״שלום יש לכם פגישה?״ היא שואלת ורון מחייך ״כמובן ״ הוא עונה והולך לכיוון הדלת ואילו הפקידה מנסה לעצור אותנו אך לאון עוצר אותה ״ילדונת אל תתקרבי , לטובתך״ הוא מפסיקה להילחם ולאון עוזב אותך וממשיך ללכת
רון נכנס בלי לדפוק ״שלום שלום בילי״ רון אומר והבחור שעומד מאחורי השולחן , הוא נראה כבן ארבעים קירח לבוש בחליפה יוקרתית , לידו היה בחור די צעיר שנראה די המום בדיוק כפי בילי
״הכריש , למה זכיתי בעונג של ביקורך״ הוא אומר בגמגום
״תפסיק עם השטויות בילי״ רון אומר ויושב בכיסא
״אתה יודע טוב מאוד למה אני כאן , אני הולך לחסל אותך בילי
חתיכה חתיכה ״ בילי בולע רוק ״על מה אתה מדבר ״ הוא מסתכל עליי ועל לאון ״תפסיק עם החרא בילי ותגיד לי מי לעזאזל ניסה להרוג אותי ״ רון קם מהכיסא לכיוון בילי
״יש לך בדיוק דקה להגיד לי מי זה או אחרת אני נשבע שאתה הולך לשלם על זה ״ הוא אומר ומסמן ללאון עם הראש
תוך שנייה לאון מחזיק את היד של בילי מאחורי גבו ואת הראש שלו הוא דופק על השולחן . הבחור הצעיר קפץ מהכיסא ומהר יצא מהדלת ״נו נו תראה לאט לאט אנחנו  פחות אנשים בחדר״
רון מוריד את הג׳קט ומקפל את השרוולים ״עכשיו אני נותן לך שתי אפשרויות או שתדבר , או שאני אכאיב לך ואז תדבר ״
אחרי חצי שעה של מכות הוא עדיין לא מדבר
ומה שהכי הלחיץ אותי זה שאף אחד אבל אף אחד לא העז להיכנס או להתקשר למשטרה
״פאקקק״ רון מתעצבן
״רון תן לי לנסות רגע ״ אני אומרת לו והוא מסתכל עלי כאילו אני רוח רפאים ״מיקה ״ ״תן לי לנסות״ אני מתעקשת
״קדימה ״ הוא אומר לי ואני מסמנת ללאון שיעזוב אותו
אני יושבת על כיסא מולו ומחייכת ״בילי אז... בוא נתחיל