Different People

פרק 4

״קדימה חברים להתחיל לסגור ״ רוי מצלצל בפעמון וכולם מתחילים להתקפל . ״ סוף סוף , השעה כבר שתיים ואנחנו רק בתחילת השבוע ״ רון אומר ואני כול כך מותשת שאין לי כוח לענות ״זו רק ההתחלה ״ אמרה בל ״מה זאת אומרת ?״ שאלתי בדאגה
״אתם לא זוכרים ? זה השבוע העשירי של השנה שבוע הרווקים .״ ״אוי לא ״ רוי אומר ביאוש ורון לא מבין
״שבוע הרווקים זה כול העשירים של המדינה שולחים את הבנות שלהם לפגוש שידוך מתאים , אבל למה כאן ?״ שאלתי ״השנה זה פה , עדיין לא נבחר המקום המרכזי אבל זה בעיר הזו״ בל אמרה בהתרגשות ״מה את מתרגשת בל הרי את יודעת שזה רק לעשירים . זה לא בשביל אנשים כמונו״ אמרתי ויצאתי מהבר מתפללת שהמקום המרכזי זה לא המקום שאני חושבת עליו . לעזאזל עם השבוע הזה !
*************************************
השעון המעורר מצלצל כמו כול בוקר ואני קמה מתארגנת מהר , הפעם שמה קצת איפור בשביל טיפים , הרי היום זה היום הגדול .
כבר בשבע הייתי בלובי כולי מסודרת ״קחי״ מר ברנר זורק לי שקית ״מה זה?״ ״מדים מיוחדים ״ אני פותחת את השקית ולא מאמינה למראה עיניי ״אתה צוחק עלי נכון ?!?!״ אני אומרת בעצבים .
״לא. מצטער מיקה אבל זה מה שביקשו . הודיעו לי רק הבוקר , אם את לא רוצה אני יכול..״ ״לא . אני אעשה את זה ״ אני אומרת לוקחת את הבגדים ונכנסת לשירותים להחליף ממלמלת כמה קללות בספרדית שלמדתי מהמטבח .
לעזאזל ! אני מסתכלת על המדים או יותר נכון שק של תפוחי אדמה . אני לובשת את החצאית החומה שמגיעה עד הברכיים אני דוחפת את החולצה הלבנה עם הכריות בכתפיים לתוך החצאית ושמה מעל את הג׳קט החום המותאם . אבל השיא היה הכובע המטומטם ממש כובע טמבל . בדיוק הכובעים שהיו לובשות נשים במאה ה-18.
אני מסתכל על המראה ולא מאמינה למראה עיניי
״קדימה מיקה , את צריכה את הכסף בזה עוד קצת ואת כבר לא פה ״ אני מיישרת את כתפי ויוצאת מהשירותים בראש מורם.
״מה זה מיקה לא ידעתי שזה יום תחפושות״ ביל אמר וכולם בחדר צחקו
״תקשיב טוב חתיכת דביל עדיף להתחפש פעם בשנה מאשר להיות מחפוש לאידיוט כול השנה את הבגדים אפשר להוריד אבל הפרצוף שלך , גם אלוהים לא יעזור ״ אמרתי בכעס והלכתי משאירה אותו אדום מבושה
״הו יופי את מוכנה , הגם הגיעו גשי להביא להם ארוחת בוקר ״ מר ברנר אומר ואני לוקחת את העגלה שהייתה מלאה כול טוב וניגשת למעלית
״בוקר טוב מיקה ״ ״בוקר טוב גייל״ גייל הוא המנקה בריכה שבובי לא נמצא , הוא היה מספיק מנומס כדי לא להגיד כלום על בגדיי
״איך הם ?״ שאלתי וראיתי את עיניו נוצצות ״מעוררי תיאבון״ הוא אמר במבטא הצרפתי שלו ואני מגחכת הוא כול כך פלייאר . ״ או קיי גייל בוא נרגע אני בטוחה שאתה זקוק לטיפים כמוני ״ אני מגחכת והוא קורץ וממשיך לנקות
אני עומדת מול הדלת מיישרת את המדים נושמת עמוק ודופקת על הדלת . תוך שנייה הדלת נפתחת ואני מחייכת את החיוך הכי גדול שלי . וואו הוא כול כך חתיך , בחור בלונדיני חסון בחליפה פתח לי את הדלת ״שלום ארוחת הבוקר שלכם ״ אמרתי ״כמובן היכנסי בבקשה ״ הוא זז הצידה ואני נכנסתי
החדר היה עצום זה בכלל לא נראה כמו חדר אוכל יותר בכיוון של בית עם חצר ובריכה .
בתוך החדר אוכל היו עוד עשרה אנשים מתוכן שבע גברים יפיפיים . עברתי אחד אחד והגשתי לו כמובן שלנשים היה הכי קל כי הן בקשו רק סלט וקפה הפוך . הם המשיכו לדבר ביניהם ואני שתקתי , מתפללת שהזמן יעבור מהר למה המדים מגרדים הגעתי לאדון האחרון ״אדוני מה תרצה ״ אני שואלת ומרימה את עיניי מהעגלה והחיוך המזוייף שהחזיק מעמד עד עכשיו נמחק כלא היה . הבחור עם העיניים האפורות היה שם כולו יושב זקוף בחליפה שחורה ״הו שלום לך ״ הוא אמר משועשע ואני מאלצת את עצמי לא לזרוק עליו את המגש .!