כישופים אפלים 2: אש ומים

פרק 20 - בין העולמות, חלק ב'

הם התמקמו מתחת לעץ ענקי שעשה עליהם צל. היה להם מזון בתיקיהם של אנשי המסדר, והם נתנו גם לעשרת החברים הטובים. אריק הלך לארתור ואמר: "תגיד, ארתור, אפשר לשאול אותך משהו?" שאל.
"בטח, בטח." ענה ארתור.
"מה אמרת קודם, כשפתחת את הקיר ההוא...?" שאל אריק בסקרנות רבה.
"אומנדרה סיליקרטנדף מזגנדררק שקברדינג?" שאל ארתור.
אריק הנהן. "מה הפירוש של זה?"
"זה משפט בשפה עתיקה ביותר של הממלכה - והוא אומר: 'הממלכה האבודה תתגלה עתה לפנינו'." ענה ארתור וחייך אליו.
"אה. מעניין." חייך אריק.
"אז איך אתה מרגיש?" שאל ארתור. אריק הרגיש שהוא באמת מתעניין לשלומו.
"אה... אני לא ממש יודע... אני לא אכחיש שאני לא פוחד... אבל אני גם מרגיש הרבה יותר מוגן, עם המסדר... אז ממש תודה לך. זה הכל בזכותך." אריק הרגיש צורך להודות לו, והרגיש טוב מאוד עם עצמו שלא אמר שקר ודיבר אמת.
"אין על מה, אריק. המסדר הוקם הרבה לפניכם, למטרות כאלה." השיב ארתור.
"מה זאת אומרת?" שאל אריק, "היו עוד אסונות או סכנות של הממלכה?"
"הרבה יותר ממה שאתה חושב. ממה שאתה בכלל יכול לתאר לעצמך."
"מעניין... מאוד מעניין," אמר אריק, והלך להתיישב ליד פיטר, מאי ויסמין.

***
"ג'ון!!!" הם צווחו לו.
"תמשכו אותי! היא מושכת אותי חזק מדי! תנסו בעזרת כישוף או משהו!" הפציר ג'ון. "מהר!!! עכשיו!!! עוד כמה שניות וזה אבוד! היא תהרוג אותי, המכשפה המרושעת הזו!!!"
מאי לא חשבה בכלל, והטילה מיד את כישוף ההתעופפות. בפעם הראשונה זה לא הצליח לה. היא התכוונה להעיף את ג'ון באוויר ואז שיבוא אליהם, ויעבור את החלון. היא ניסתה בשנית, בזמן שכולם עדיין משכו אותו, וקורנליה כמעט הצליחה להחזיר את ג'ון הביתה. ג'ון היה בטוח שזה אבוד יותר. מאי כבר ממש התייאשה, זה היה עניין של שניות. ואז, היא ניסתה בפעם השלישית, והיא לא האמינה: זה קרה כל כך מהר, עד שג'ון נחת על הדשא בחוזקה. הם הצליחו.
"מהר!!!" צווחה מאי, "רוצו!!!"
קורנליה פתחה את דלת הכניסה ורצה אחרי אריק, פיטר, מאי וג'ון. אריק עזר לג'ון לעמוד והם פתחו בריצה. קורנליה רצה יותר מהר מהם, והם הבינו שהם צריכים להתחבא.
הם חתכו את השביל, וסתם רצו ביער. הם לא ידעו לאן הם רצים, אבל הם רק ידעו שהם מוכרחים לברוח מקורנליה. הם חיפשו עץ גדול מספיק, או יותר נכון גזע עץ גדול מספיק, שיוכלו להסתתר מאחוריו מפני קורנליה.
ואז הם מצאו. יותר נכון, אריק מצא. הוא קרא לפיטר, למאי ולג'ון שיבואו אחריו.
הם רצו, קורנליה בעקבותיהם. היא כמעט עקפה אותם, אבל אז היא לא האמינה.
"איפה אתם?" קורנליה שאגה. "אני יודעת שאתם נמצאים כאן!" ניסתה להפחיד אותם. "בואו אליי! צאו מהמקום שבו אתם מתחבאים מפניי!"
אריק, פיטר, מאי וג'ון ניסו לא לנשום. האמת, הם לא נשמו, וכבר הרגישו שבעוד כעשר שניות, הם ינשמו חזק מדי באנחה רבה, ואז קורנליה תגלה אותם. הם התאמצו להתאפק, או לנשום בלי שתשמע אותם. הם לא הצליחו. הם נשמו.
"קדימה, קדימה, קדימה!" המשיכה קורנליה והסתובבה במקום. היא הייתה קרובה אליהם בערך בשלושה עצים. "צאו החוצה!" היא התקרבה אליהם. שני עצים... "אני אמצע אתכם בסופו של דבר, אז אל תעשו את זה יותר כואב! בשבילכם!" היא התקרבה עוד קצת... ועוד קצת... עוד צעד, עוד אחד... עץ אחד. זה העץ שמאחוריו אריק, פיטר, מאי וג'ון התחבאו. היא התקדמה, והתקדמה...
וראתה אותם, כשהם לא ראו אותה.

***
"אתה מתגעגע להורים שלך, נכון?" שאלה יסמין את אריק.
"עכשיו יותר מתמיד." אמר, "אני מת לראות אותם. אני מתגעגע אליהם."
"אני מבינה אותך." אמרה יסמין.
"לא, את לא." אמר אריק, "זה שאת מנסה להבין, לא אומר שאת מבינה. אני רוצה לראות אותם. לא ראיתי אותם כל החיים שלי. אני מחכה להם. הם יבואו אליי, נכון? הם יבואו אליי... הם צריכים לדעת שאני כאן, הם לא ישכחו אותי..."
"הו, אריק." אמר פיטר, "הכל יהיה בסדר. אתה תראה אותם, והם יראו אותך. ותתחבקו, ו... זה יהיה רגע כל-כך מרגש, של איחוד של כל המשפחה. אתם תהיו מאושרים."
"אני מבטיחה." חייכה מאי.
"וואי, כל-כך תודה לכם." אמר אריק והתאמץ לחייך. "אתם החברים הכי אמיתיים, והכי טובים בעולם - "
ואז ארתור קטע אותו. הוא היה לחוץ, ואימה נראתה על פניו.

***
איכשהו, אריק הצליח להרגיש את קורנליה, וזה היה כל כך מהר, והוא הסתובב ותלש את השרשרת המוזהבת שהייתה מסביב לצווארה. אריק, פיטר, מאי וג'ון התחילו לרוץ שוב.
הם רצו ממש מהר - ואז מאי הטילה את כישוף ההיעלמות והם נעלמו משם, וחזרו לבית הספר לכישוף ולקוסמות White-Flag. כשאריק שאל אותה למה היא לא עשתה זאת קודם, היא ענתה שזה לא עלה לה לראש, וזה בא לה פתאום. וכך הם ניצלו מקורנליה, המכשפה המרושעת ביותר בעולם, שנשארה ביער וצווחה "לא!!!" - תכניותיה כשלו.

***
"מה קרה, ארתור?" שאל אריק וכולם נעמדו על רגליהם.
השמיים נהיו אפלים יותר, והם לא היו כחולים כמו קודם; הפיות התעופפו מהמקום ונעלמו כלא היו; העצים החלו להתנועע חזק באימה; אפלה ירדה על המקום.
"אממ... אני חושב ש..." גמגם ארתור בפחד, "ששר האופל כאן."
אריק בלע את רוקו. הוא החזיק את ידה של יסמין ומאי התקרבה לאריק. פיטר התקרב למאי. אריק הבין ששר האופל כאן, מאיים על החיים שלו ושל כל הסובבים אותו. הוא הבין ששר האופל יודע שהם באו לכאן רק לאחר חודש שלם, כדי שתהיה לו הפתעה. ועכשיו הוא עצבני. שר האופל כועס.
כישוף שחור התבצע באמצע השמיים. השמיים נהיו שחורים לחלוטין. כישופים כחולים כהים, לבנים ורוטטים התפרצו בממלכה. היו אלה כישופים אפלים יותר ממה שיכל אריק לדמיין, והוא הבין לא מעט בכשפים. החלה רוח חזקה כמו סופת טורנדו. ירד גשם כמו מבול. אריק הבין שעכשיו מתחילה סכנת החיים האמיתית. הוא ניסה להשלים עם הסיבה שהוא לא יראה יותר לעולם את ההורים שלו; הוא ניסה לחוש את השניות האחרונות בחייו.