לשכתב את החיים

פרק 7

"אשלין?" שמעתי מישהו שואל.
מבטי הופנה בבהלה אל דלת החדר שלא שמתי לב שנפתחה.
"לוקאס!" נפלטה צווחה מפי.
"מה את עושה פה?" ארשת פניו הייתה מופתעת.
"אני.." להגיד לו ששמעתי קולות ממחברת שהובילו אותי לפה?
לוקאס המתין לתשובה.
הצבעתי על הארון בחדרו בידי הפנויה, שלא מחזיקה את המחברת.
"הגעתי לכאן דרך הדלת מאחורי הארון." מלמלתי. הרגשתי שאני מדברת כמו משוגעת.
"את מה?!"
הלכתי לכיוון הארון, שומעת את לוקאס מאחוריי. לוקאס סייע לי להזיז מעט את הארון העשוי עץ והביט בדלת בתדהמה.
"יש לי דלת נסתרת בחדר?!" הוא היה מזועזע.
הנהנתי.
הוא התרחק ממני באחת והתיישב על מיטתו. הסטתי את מבטי ממנו, והתבוננתי בחלון החדר במבוכה.
לפתע הוא הרים את מבטו ועיניו התמקדו על המחברת שהייתה בידי. הוא קם ממיטתו בקפיצה ונדרך.
"מה את עושה עם המחברת הזאת?" הוא הרים את קולו עליי. נרתעתי לאחור.
"אין לי מושג, מצאתי אותה פה." לא דיברתי בצלילות, לא היה לי מושג מה קורה.
"את נגעת לי בדברים?" הוא כיווץ את עיניו.
בלעתי את רוקי.
"לא ידעתי שאלו הדברים שלך, שזה הבית שלך." השבתי בשקט.
"תפתחי את המחברת. תגידי לי מה את רואה בעמוד הראשון." פקד עליי.
עשיתי כדבריו. והקראתי.
"המחברת הזאת שייכת ל.." לפתע עיניי התרחבו.
"נו?" ביקש לוקאס שאמשיך.
"לאשלין בקר." אמרתי בקול רועד ולבי החסיר פעימה.
פיו של לוקאס התעקל לחיוך מריר.
"אז עכשיו המחברת שלך."
הוא חזר לשבת על מיטתו.
"על מה אתה מדבר?" לא יכלתי להסתיר את ההפתעה בקולי.
"את לא קוראת?!" רגז. "המחברת שייכת לך!"
"אז אתה.. נותן לי אותה?" שאלתי בבלבול.
"כן." נאנח לוקאס. "שיהיה לך בהצלחה איתה." זרק.
הידקתי את שפתיי.
"אז ככה, אתה פשוט נותן לי אותה ומצפה ממני להמשיך כרגיל?"
לוקאס הביט בי בזלזול.
"אתה לא תסביר לי שום דבר? מה קורה פה?"
"לא."
הוא נעמד והוביל אותי כעת דרך הדלת הרגילה של חדרו, וירדנו במדרגות של ביתו. הצלחתי להעיף מבט בשניות הספורות שהלכנו, מעט בפנים הבית.

הקירות והרהיטים חומים, על האח העשויה מאבן יש שורת תמונות של לוקאס מגיל צעיר עד עכשיו ועל המקרר יש תמונה של לוקאס ואביו, שניהם לבושים בבגדי כדורסל, עומדים באולם ספורט שעל אחד הקירות התנוסס שלט 'אולם הספורט של חטיבת הביניים של ברומה'. לוקאס כל כך דומה לאביו.
לבסוף הגענו אל דלת הכניסה הרחבה ועמדתי בחוץ, הדלת הפתוחה לרווחה חוצצת בין שנינו.
"לוקאס, אין שום מצב שתסביר לי מה הולך פה בדיוק? איך הדלת הובילה אותי אליך?" שאלתי שוב, ידי לחצה את המחברת בחוזקה.
"לא." השיב לוקאס, עומד על שלו. "ביי אשלין, נתראה מחר או משהו.."
הוא סגר את הדלת והותיר אותי המומה על המרפסת של ביתו הענק.