"אשלין? את חיה?" שאלה ונסה בקול מודאג אך משועשע.
לא הגבתי. המשכתי להביט באנני שידיה מלופפות סביב צווארו של לוקאס וידיו נחות על מותניה.
מה הוא לעזאזל עושה?!
לפתע ראיתי שאנני קלטה אותי בוהה בהם והיא בחנה אותי. והיא ישר הבינה שמשהו חשוד. היא חייכה אליי בשנאה והתקרבה אל לוקאס אף יותר מה שגרם לי לבלוע את רוקי בגועל.
ואז לוקאס סובב את ראשו אליי.
והוא ראה אותי.
באותה שנייה הסתובבתי וברחתי עם הקביים שלי. פילסתי את דרכי בין האנשים ולא הפניתי את ראשי לאחור.
"אשלין הכל טוב?" ונסה השיגה אותי בפחות משנייה.
"ברור."
"אז למה את מתנהגת ככה?"
"אני פשוט לא סובלת את הדוחה הזאת." מלמלתי.
ונסה המהמה.
"טוב תעצרי, התרחקנו מספיק." היא התנשמה.
התיישבתי על הספסל והרגשתי את הגרון שלי מתכווץ.
למה איתה?! יכלת להיות עם כל בת אחרת אבל למה עם אנני?!
התעצבנתי. אבל לא הייתי בטוחה אם זה מאה אחוז בגלל שלוקאס עם אנני, או בגלל שללוקאס יש חברה.
זה מפריע לי שללוקאס יש חברה? אני.. מקנאת?
אבל מה אכפת לי בכלל? לא אכפת לי. או שכן אכפת לי? די לא רוצה לחשוב על זה.
"את רוצה לשתות משהו?" שאלה ונסה.
"את חושבת שאני משוגעת נכון?" הרמתי את עיניי אליה.
"לא, את פשוט התאמצת עם הקביים ואת מתנשמת ממש. את רוצה לשתות משהו?" השעשוע נשמע בקולה.
"אממ אני חושבת כן."
"חכי פה," היא פקדה עליי.
התרווחתי לאחור וחיכיתי, בזמן שונסה הלכה לדוכן הקרוב אלינו של השייקים.
הבטתי באנשים המחזיקים שקיות חדשות עם המון בגדים ודברים משונים, באנשים אחרים המשוחחים בטלפון, בזוגות שהולכים.. יד ביד, או מחובקים.
גם אני וטומי נראינו ככה? היינו כאלה?
אין מצב..
או שאולי כן?
אוי.. טומי. אני כל כך מתגעגעת. איך איבדתי אותך?
"הנה קחי לך." ונסה הושיטה לי כוס קלקר לבנה עם קש סגול שיצא ממנה.
לגמתי לגימה והרגשתי טעם חמוץ מתוק של בננה ותות מתפשט בפה שלי.
פעם תמיד הייתי שותה שייק בננה ותות.
"אני חושבת שכבר מאוחר." ונסה הציצה בשעונה.
"נחזור?" שאלתי.
"כן. היה לי ממש כיף. אנחנו חייבות ללכת שוב." ונסה חייכה בחמימות.
"ברור. אני גם ממש נהניתי." הודיתי. באמת נהניתי, חוץ ממספר הדקות שראיתי את אנני.
התחבקנו ונפרדנו וכל אחת הלכה לביתה.
חזרתי הבייתה ואכלתי סלט עם חביתה לארוחת ערב עם שתי פרוסות לחם מקמח מלא שסבתא הכינה לי מראש.
התקלחתי, שוטפת ממני את כל האיפור ואת כל המחשבות על טומי, ולוקאס, ואנני.
יצאתי מהמקלחת אל ענן האדים שאפף את השירותים ועטפתי מגבת סביבי. השיער שלי נטף מים והעיניים שלי עדיין היו קצת שחורות מהמסקרה שלא ירדה מהן לגמרי.
חזרתי לחדר שלי, ופתחתי את הדלת,
והמגבת כמעט נפלה ממני כשצווחתי בבהלה למראהו של לוקאס יושב על המיטה שלי.
YOU ARE READING
לשכתב את החיים
Teen Fiction#מקום 5 בספרות נוער 14.6.17 "בבקשה! את חייבת לסמוך עליי." הוא התחנן. העפתי מבט קצר למטה שגרם לבטני להתהפך. היינו אולי בקומה השמינית של הבניין. הרוח ייללה באוזניי, וסחרחורת תקפה אותי. "אני פוחדת מגבהים. אני לא מסוגלת." אמרתי בהיסטריה. לפת...
