מי זה?
כתבתי וניסיתי לשמור על קור רוח.
מישהו ענה לי! מתוך המחברת!
האותיות התנוססו מולי.
המחברת שלך.
איך את יודעת מי אני?
כתבתי ביד רועדת.
חיכיתי מספר שניות.
והדיו הופיע על הדפים.
אני יודעת הכל.
פחד בלתי מוסבר החל להתפשט בגופי.
אבל בכל זאת הייתי סקרנית לדעת, איך כל זה הגיוני?!
למה חיכית לי הרבה זמן?
המתנתי. מרפרפת באצבעותיי על הדיו השחור של אותיות המחברת. כשנגעתי בו הוא התערפל על הדף וברגע שהרמתי את אצבעותיי ממנו הוא חזר להיות בצורת האותיות.
כי אני צריכה ממך משהו.
ענתה המחברת. הסתקרנתי.
מה את צריכה? ולמה דווקא ממני?
שאלתי.
את זה תגלי בעצמך. אל תדאגי, את תעניקי לי את זה בסוף, אני סומכת עלייך. אני רוצה את זה ממך, כי את הבעלים שאני מחפשת. את היחידה שתוכל לתת לי את מה שאני צריכה. עד אז, תוכלי להינות מנפלאותיי.
הסקרנות כרסמה אותי מבפנים.
תוכלי עדיין לומר לי מה את רוצה?
דרשתי. זמן רב לא קיבלתי תשובה. שיחקתי עם האותיות שהתערפלו ודהו על דפי הנייר הרכים ואז חזרו חזרה למקומותיהן.
לא. כמו שאמרתי, תגלי בעצמך.
כנראה שהיא התעצבנה.
חשבתי לעצמי.
מה הנפלאות שלך?
התעניינתי.
גם אותן תצטרכי לגלות בעצמך. בינתיים, תרגישי חופשייה לכתוב את כל מה שעל ליבך, כל משאלותייך, וכל מה שאת רוצה לשתף איתי. אני אהיה כאן לדבר איתך.
משום מה לא אהבתי את הרעיון של לחלוק את המחשבות האישיות שלי עם.. מה שזה לא יהיה. מה זה בכלל? זאת מחברת מכושפת? זה הזוי מכדי להיות אמיתי.
שמתי לב שפשוט בהיתי בדפים להרבה זמן כשראיתי שהמחברת כותבת לי עוד משהו.
אני יודעת שזה נראה לך מוזר, אבל אל תדאגי. נהפוך להיות חברות טובות.
בהיסוס קל כתבתי לה חזרה.
כן. תודה.
סגרתי במהירות את המחברת. והנחתי אותה על השולחן העשוי מעץ.
חזרתי לשבת על מיטתי. מביטה במחברת ומנסה לעכל מה קרה הרגע.
ואז הדלת נפתחה.
***
טוב אז הנה פרק 19 היחסית קצר.
לבקשת:
stories_are_pation
(הפרק הבא בראשון)
♡
YOU ARE READING
לשכתב את החיים
Genç Kurgu#מקום 5 בספרות נוער 14.6.17 "בבקשה! את חייבת לסמוך עליי." הוא התחנן. העפתי מבט קצר למטה שגרם לבטני להתהפך. היינו אולי בקומה השמינית של הבניין. הרוח ייללה באוזניי, וסחרחורת תקפה אותי. "אני פוחדת מגבהים. אני לא מסוגלת." אמרתי בהיסטריה. לפת...
