"מה? מי מת?!" שאלתי בבהלה והתקרבתי לעבר לוקאס, שניסה להסדיר את נשימתו מבכיו.
"דניאל. בן דוד שלי. המשרד שלו התפוצץ והוא היה בפנים עם לקוח." לוקאס דיבר ברעד והדמעות זלגו מעיניו.
המשרד שלו.. התפוצץ? אבל, באותו היום של ההפצצות הייתי אצלו בפגישה. וההפצצות התחילו ממש.. ממש אחרי שעזבתי אותו. זאת אומרת שאם הייתי נשארת לעוד מעט זמן הייתי מתפוצצת יחד איתו.
"אני.. אני לא יודעת מה לומר." מלמלתי בקושי והרגשתי גוש במורד גרוני שחוסם אותי מלדבר. זו יכלה להיות אני. אני שרדתי. והוא והלקוח לא. הידיעה הזו היכתה בי והרגשתי חסרת אונים.
לוקאס התנשם בכבדות. "הוא היה הבן אדם הכי טוב שקיים. זה לא הגיע לו. זה פשוט לא הגיע לו." הוא המשיך בקושי.
ניגשתי אליו ועטפתי אותו לחיבוק. "אני כל כך מצטערת לוק. אני באמת מצטערת." לחשתי.
הוא ליטף את שיערי בשקט. ישבנו כך, למספר דקות, שנראו כמו נצח. הסיבה להגעתי מלכתחילה כבר כמעט פרחה מראשי, אך אז נזכרתי שרציתי להודיע לו על הגילוי שגיליתי. על הקשר של האיש עם החליפה האפורה להפצצות ולסימן שנראה כמו מסר מסוים. אבל באותם רגעים כל מה שרציתי היה להיות לצד לוקאס ולנחם אותו.
"מתי ה.. הלוויה?" שאלתי לבסוף מעט בחשש.
"הייתה כבר. אבא שלי אפילו לא טרח להביא אותי, כי הוא חשב שלא אוכל להתמודד עם זה. מאז שאמא שלי נפטרה אני לא הולך להלוויות. אבל זה שונה. זה דניאל. הייתי רוצה להיות שם. להיפרד ממנו. אבא הודיע לי עליו לפני שעתיים. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי." הוא דיבר והדמעות המשיכו לזלוג מעיניו האדומות. כאב לי לראות אותו כך.
"מישהו מדהים שאני מכירה אמר לי פעם, שכשקורים דברים רעים זה קשה, אבל חייבים להמשיך הלאה ולחיות את החיים. המישהו הזה הוא אתה." דיברתי בשקט ולא זזתי ממנו, מהחיבוק שלו.
"אני יכולה לנסות לתאר לעצמי את הכאב שלך, אך אני לא באמת יכולה להבין. אבל אני יודעת איך זה לאבד מישהו שאתה אוהב. אני יודעת איך זה מרגיש." המשכתי. "זה כואב. ואני מבינה את זה. אבל אני יודעת שאתה חזק, ואתה תוכל להתמודד עם זה."
"תודה אש." הוא מילמל.
המשכנו לשבת כך לעוד מספר דקות עד שלוקאס נרגע מעט.
"את לא אמורה להיות איתי. אני סתם מבזבז לך את הזמן." הוא התרחק ממני מעט.
"היי," מחיתי מלחייו את הדמעות שהחלו להתייבש. "אני יכולה מצידי להישאר איתך שבוע. העיקר שאתה תהיה בסדר."
"אני אהיה בסדר אשלין. אני פשוט שבור קצת עכשיו. ואני מבקש ממך ללכת לבנות. את חיכית למפגש הזה." הוא ליטף את לחיי.
YOU ARE READING
לשכתב את החיים
Teen Fiction#מקום 5 בספרות נוער 14.6.17 "בבקשה! את חייבת לסמוך עליי." הוא התחנן. העפתי מבט קצר למטה שגרם לבטני להתהפך. היינו אולי בקומה השמינית של הבניין. הרוח ייללה באוזניי, וסחרחורת תקפה אותי. "אני פוחדת מגבהים. אני לא מסוגלת." אמרתי בהיסטריה. לפת...
