Ashton//HEBREW - uncompleted

Three

אחרי הבית ספר נכנסתי הבייתה ומיד הורדתי את הבגדים. זה לא היה לי מוזר להסתובב ברנדומליות עם תחתונים וחזיה, רוב הזמן הייתי לבד או נינה (העוזרת של אבא שלי) ניקתה. הייתי רעבה וקיוויתי שנשאר אוכל במקרר, אבל זה כמובן לא קרה- לאבא שלי יש נטייה לאכול כל מה שהוא רואה. 

שהלכתי למטבח, נינה הייתה שם. היא חמודה, בסביבות גיל 24, וממש נמוכה. נינה הזיזה את המתניים שלה מצד לצד, מאזינה למוזיקה מהטלפון שלה, בזמן שזמזמה ברכות. נינה גם הייתה ממש מגניבה, היא היתה מוכנה לעזור לי בכל דבר, והיא אפילו חיפתה עלי פעם אחת שהייתי צריכה לשקר לאבא שלי. זה די מצחיק, כי, היא ממש דלוקה על אבא שלי... וזה סוג של דוחה.

בעטתי לה בתחת בקלות, צוחקת מכך. היא הסתובבה, מחייכת. "היי, מהממת." היא אמרה בדיבור הדרומי שלה בזמן שהורידה את האוזניות. "אז את לא מסתדרת היום עם הבגדים?" היא שאלה, וטלטתי את ראשי.

"בכלל לא. אני שונאת להיות מכוסה." אמרתי, הולכת אל הדלפק ונשענת עליו. נינה סיימה עם הכלים, ואני סתם עמדתי שם, מסתכלת עלייה.

"אני לא מבינה איך את מרגישה בנוח בלי הבגדים שלך. אני שונאת להסתכל על עצמי ערומה, לא הייתי רוצה שאף אחד אחר יסתכל עליי בצורה הזאת." היה משהו לא מורגש בבטחון של נינה. לא היה בה שום דבר לא בסדר, חוץ מהעובדה שהיא כססה את הציפורניים שלה. נינה הייתה יפהיפיה, עור שזוף, שיער כהה, ועיניים חומות בהירות. אהבתי את איך שהיא ניראתה, אפילו כמעט קנאתי בה.

משכתי בכתפיי. "לא ממש אכפת לי. אני אוהבת את הגוף שלי ואם זה מפריע לאחרים הם יכולים לדקור את העיניים שלהם." אמרתי לה. "וחוץ מזה, להיות ערומה זה מאוד משחרר."

היא צחקה. "ברור."

המשכנו דבר אחת עם השנייה בזמן שהיא סיימה לנקות את המטבח. אני מכירה את נינה רק במשך שנה אבל אני כבר מאוד מחבבת אותה. היא גדולה ממני רק בכמה שנים אבל היא אחראית הרבה יותר ממני; אבל שוב, היו לה חיים שונים בהרבה ממני. היא עברה הרבה משברים וזמנים קשים.

נינה נשענה נגד הדלפק, עומדת מולי, בזמן שדיברנו על אח שלה (שהיה בצבא)והיא חשבה ששנינו ניהיה זוג חמוד ביחד. היא הראתה לי תמונה שלו, והוא נראה ממש טוב . בידיוק כמוה, היה לו שיער כהה, חיוך ענקי, ועינים חומות ויפות. אבל, לא יכולתי לדמיין את עצמי יוצאת איתו. היו הרבה בנים שחשבתי שהם ניראים טוב, אבל אף פעם לא ניסיתי להשיג אותם. פיזית, אני לא יכלתי. והאשמתי את אשטון, האיש שממנו לא יכלתי להוריד את העיניים שלי מאז שאני בת עשר.

בזמן ששתינו מדברות, שמענו את הדלת נטרקת. גלגלתי את עיניי, נהמתי מתחת לנשימתי, מה שגרם לנינה להרים אליי גבה. הידיעה שאבא שלי נמצא בבית הרגיזה אותי. בתוך שניות שהוא היה בבית יכלתי להבין שהוא לא נמצא לבד. "אני לא עושה שוב את הזבל הזה, אחי. אם נוותר על זה זה יהיה העונה שלנו. אני לא צריך חוקים כאילו אני בן שש עשרה."