הלכתי לבית של אשטון ודפקתי בדלת. העמדתי פנים שאני חולה כל היום, עברו יומיים מאז שאשטון ואני התנשקנו וחשבתי על זה כל שניה מאז. חשבתי יותר מידיי, כרגיל, הבטן שלי כל הזמן התהפכה, גורמת לי להרגיש כאילו אני עומדת להקיא כל רגע ביום. הראש שלי נשחק במיגרנה. הרגשתי חולה ולא רציתי דבר חוץ מלישון.
הרמתי את תיק הגב על הכתף כשחיכיתי בחזית הבית. הבטתי ברצפה, נושכת את פנים שפתיי. זה הרגיש כאילו לקח לו שנים לפתוח את הדלת, הציפייה הרגה אותי. ששמעתי את הידית של הדלת בטני התהפכה. המשכתי להביט ברצפה שהדלת נפתחה, לא מחכה להסתכל למעלה. "פאק." אשטון לחש, משאיר אותי לבלוע רוק. "לידיה, זה כבר יום שני?" יכלתי להבין מהטון שבו הוא דיבר שהוא מופתע לראות אותי עומדת כאן. כמעט כאילו הוא רצה לא לראות אותי פה.
הנהנתי, משלבת את רגליי שעמדתי. "כן," קבעתי, עיניי היו עדיין על האדמה. "באתי רק כדי לקחת את הצ'ק שלי, אז אם נוכל לעשות את ההחלפה הזאת מהר זה יהיה מעולה." אמרתי, מנסה להיות גסה ככל שיכולתי. "אין לי את כל היום."
אשטון נשף. "אל תדברי אליי ככה, פרחחית." הוא אמר בחזרה, קולו נשמע מאוס. יכולתי לראות את אשטון משלב את ידיו מזווית עיניי. "בואי איתי למשרד שלי. אני צריך לרשום את הצ'ק. שחכתי שאמרתי לך לבוא היום." הוא התנשף, מסובב את גופו כדי שיוכל להכנס לתוך הבית.
אשטון ואני הלכנו בתוך הבית בלי לומר מילה. הרעש היחידי שנשמע הוא של חריקת נעלי הבית ספר השחורות שלי. הסתכלתי למטה וראיתי שאחד מגרבי הברך שלי נפל לקרסול שלי, מתעלמת מזה המשכתי ללכת,מגיעה למשרד שלו. כשהוא התהלך בפנים לכיוון השולחן שלו עמדתי ליד הדלת,לא מחכה להתקרב יותר; לא מחכה להריח אותו. שיחקתי עם קצוות השיער שלי, מסתכלת אליו. הוא התיישב, מחפש בעיניו עט ואת מחברת הצ'קים שלו. חוץ מלהיות פגועה, עדיין נמשכתי אליו מאוד. הסתכלתי בידיו של אשטון מזיזות את העט ופניו מרוכזות. הגוף שלו שר אליי, רציתי אותו; את כולו.
העברתי את הלשון שלי נגד שפתיי, שמה את תיק הגב שלי על הרצפה. נשענתי על משקוף הדלת ודיברתי. "אנחנו יכולים לדבר על אותו הלילה?" שאלתי בקול קטן. הייתי צריכה תשובה כמו למה הוא הפסיק, תשובה כמו למה הוא לא רוצה להיות בסביבתי.
הוא הפסיק לכתוב, מסתכל אליי בעיניו הגדולות. "אני לא חושב שזה רעיון טוב, לידיה." הוא מלמל, הולך בחזרה למה שעשה.
"אתה נישקת אותי אשטון, אני חושבת שלדבר על זה יהיה רעיון מאוד טוב.
הוא נאנח בקולניות. "לא, זה לא. זה לא היה צריך לקרות. אין פואנטה בלדבר על משהו שלא היה צריך לקרות." קולו היה חזק בעוד שעיניו הביטו בי בבלבול. הוא התנשף, זורק את העט שלו על שולחן העבודה. "וישו הקדוש, אמרתי לך לא ללבוש את הפאקינג תלבושת אחידה הזאת לידי." הוא כעס, כעס על משהו שלא היה לי שליטה בו.
YOU ARE READING
Ashton//HEBREW - uncompleted
Fanfictionזה היה משהו שלא הייתי רגילה אליו, משהו שהרגיש כל כך אסור, אבל עדיין ללא ספק מדהים. אשטון היה החבר הכי טוב של אבא שלה והיא ניקתה את הבית שלו בכל יום. *מתורגם. כל הזכויות שמורות לכותבת @metroland*
